המשמעות האמיתית

אני מניח שהמצב הכלכלי  בו העולם נמצא פגע ברבים מאיתנו. כשיורד גשם כולם נרטבים. לפחות זאת נקודת אור שיורד אצלנו קצת גשם. אם אפשר היה למדוד את מצב הרוח הלאומי  בצורה אמינה אני מעריך שהוא היה נושק אי שם לתחתית.  צירוף של משברים בתקופת אי וודאות תמיד מוריד את האנרגיות ומוביל אותנו לעמדת המתנה.

מצב ביטחוני לא ברור וגשם של קאסמים וגראדים. ליבי עם תושבי הדרום, קשה לתאר את חייהם בצל האירועים. גם "ברגיעה" המצב הכלכלי לא היה מזהיר, ועכשיו....? (כמובן שזו שאלה רטורית)

מצב כלכלי שמכתיב צמצומים, פיטורין, אבטלה, מחנק אשראי ושאר מרעין בישין. כשלא רואים לאן זה מוביל והאם פיננו לתקופה קשה יותר.

מצב פוליטי רעוע, לפני בחירות שיעלו לקופת המדינה מאות מיליוני שקלים שהיו יכולים להיות מנותבים לעידוד הכלכלה ולצמיחה. בחירות שסופן ידוע מראש, אימפוטנציה שילטונית,  הקמת ממשלה צרה שנשענת על קולות איזוטריים של מפלגות שוליים שחלקן קיצוניות או כופות את רצונותיהן על הרוב, חולבות את קופת המדינה לטובת מגזרים צרים כשהרוב הדומם שותק מנגד.

ולנו יש גשם, שמעלה חיוך על פיננו אבל לא מספיק לצרכים שלנו. אשליה של אופטימיות ששוטפת את העגמומיות מההווה הלוטה בערפל.

כן, אפשר לקטר ולרטון בסלון ביום שישי בערב. אבל זה לא ימנע מאיתנו את הצורך בקבלת החלטות וביצוע פעולות שיקלו על המצב. רק בעיניין הגשם ידנו קשורות. אבל גם כאן אפשר לעשות מעשה.(התפלה, טיהור מים, מיחזור)

אני יושב וחושב איך להתמודד אם המצב שנוצר, אין הרבה נקודות אור שמאירות את המרחב המשתרע עד לאן שהעיניים מסוגלות לראות. הן כבות כמו נרות של חנוכה בסוף דרכן. מתמעטות ומחשיכות את הדרך אבל כדרכן של קרני אור הן מסתתרות אחרי העיקול הקרוב. אנחנו רק צריכים למצוא את הכיוון הנכון ונגיע לאור גדול.

יותר מידי מלנכוליה שטפה אותי הבוקר, הצליחה להוריד קמעה את גלי האופטימיות שגואים בי. כדי לחזור לאופטימיות מלאה, למלא את המצברים באנרגיה מתפרצת, כובשת. צריך להשתמש בכל הכלים שעומדים לרשותי. אורך רוח, סבלנות, התמדה, אמונה, נחישות והרבה אהבה.

אוגוסט במחציתו, עולם כמנהגו נוהג וממשיך להסתובב. אולימפיאדת בייג'ין ממשיכה לייצר שיאי עולם בבריכה ותירוצים במשלחת הישראלית. אין לי טענות למשלחת ,נשברו כמה שיאי ישראל בבריכה, הופעה מכובדת של גל יקותיאל ושחר צוברי בנתיים מככב, ויש עוד למה לצפות.

התלונה העיקרית שלי היא למדינה, לשר המדע, התרבות והספורט, ראלב מג'אדלה. שעל תפקודו וידיעותיו בספורט אפשר לכתוב ספר, אם כך פני הספורט אז מה המצב במדע ובתרבות. לעיריות שלא תומכות באגודות הספורט ובספורטאים הפועלים בתחומן.

אחי יעקב לוי התחרה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בהתעמלות מכשירים. את כל האימונים מימנו באופן פרטי במשך שנים. הוא היה המתעמל האחרון שזכה בכרטיס לאולימפיאדה עד אלכס שאטילוב שמייצג אותנו בבייג'ין ועלה ולגמר בקרקע. הוא גם עבר את המינימום האולימפי וקיבל את הכרטיס לאולימפיאדת סיאול 1988 . 20 שנים עברו עד שמתעמל נוסף עבר את המינימום ונשלח לאולימפיאדה, וכן הוא עולה חדש. נשאלת השאלה: למה?

עד היום אחי עוסק בהתעמלות מכשירים וטרמפולינה, מאמן ילדים, נערים ובוגרים במסגרות תחרותיות, שופט בינלאומי, ועדיין מממן את הספורט ההישגי ולא זוכה לתמיכה כלכלית. פרנסה אין פה, מאבקים יש בשפע. חבל

הקור שהגיע אלינו בימים האחרונים מתחיל להתפוגג. המחשבות מתחילות להפשיר ומנסות למצוא את הדרך להאיץ. יושב במשרד אחרי שבוע עמוס, שבוע של ריצה ממקום למקום, טיפול במגוון נושאים והתחלה של ניסיונות חדשים.

השבועיים הבאים לא מסמנים הקלה בעומס או בהתרוצצות. לפעמים זה טוב, זה משאיר פחות זמן לחשוב. הזמן עובר רק פעם אחת, עוד לא מצאתי את הדרך לחלק אותו לכמה רבדים כך שאוכל לעשות יותר דברים במקביל. ** צלמית של סמיילי מחייך ומניח את ידו על הסנטר**

אני לא נוטה להעביר ביקורת עד שאני לא יודע את המצב לאשורו ועמדתי במו רגליי בנעליי המבוקר אבל המצב הופך להיות בלתי נסבל מיום ליום. יחד עם אהבתי הרבה למדינה והבנתי שלכל דבר יש מחיר, אני חושב גם שצריך לשים גבולות.

המדינה והשלטון צריכים לשים בראש מעייניהם את התושבים. להקל על החיים, בכל המובנים. לספק ביטחון ואיכות חיים, מכאן נובע הכל.

אי אפשר לתת לאזור שלם ואני מתכוון במיוחד לתושבי שדרות ויישובי עוטף עזה, לספוג כל כך הרבה. ללא מתן אלטרנטיבות שפויות של מיגון, חינוך, שירותי בריאות, תשתיות וביטחון כדי לקיים חיים נורמליים. לא מעניין אותי שום תירוצים. צריך לקבל החלטות ולעשות מעשה. גם על חשבון הרזרבות הכלכליות, הגדלת הגירעון (שאני לא בטוח שצריך) אפשר למצוא את התקציבים לכך.

למדינות יש נטייה להמאיס ולהרע את חיי תושביהן במחשבה שזה יועיל בטווח הארוך. צריכים להכניס טוב טוב לראש – זה לא נכון.

לטמון את הראש בחול לא יביא לפיתרון הבעיה זה רק יעודד את הקשר בין ההון לשלטון. יגביר את התלות של השכבות החלשות/נזקקות/מפוחדות בנותני החסדים.

צריך לאסור תרומה של אנשים פרטיים מזוהים שמשתמשים בזה להאדרת שמם ומנכסים את התרומות לקמפיין פוליטי. לתרום זה טוב וחיובי, נפלא זה בעילום שם.

אי מיגון בתים ונקיטה בשיטת החיסולים לא יפתרו את בעיית הטילים. הם רק יחזקו אותה הן כנקמה והן כעידוד ממראה חוסר האונים של התושבים המפוחדים.

בירוקרטיה לא תביא מזור למצב התעסוקה היא רק תגדיל את הניירת, העמלות, הריצות ובזבוז הזמן.

הקטנת מספר מקומות החנייה לא תביא למיעוט רכישת כלי רכב פרטיים. היא רק תגדיל את העומס בכבישים של מכוניות שיסתובבו לחפש חנייה.

קנסות חנייה לא ירתיעו אף אחד הם רק יוסיפו ללחץ הבירוקרטי ולעומס במחלקות הגבייה.

התעלמות משכר המורים והמרצים ועמידה מול שביתות מתמשכות במטרה למתן את דרישותיהם לא ייפתרו את הבעיה הם רק ידחו מעט את השביתה הבאה, יורידו את רמת החינוך בעוד כמה נקודות בשל חוסר מוטיבציה.

איסור גורף לעישון במקומות ציבוריים לא יועיל להפחתה במספר מחלות הנשימה הוא רק יפגע בבעלי העסקים ובמבלים. (ואני נגד עישון).

הגבלת מהירות בכבישים על ידי הצבת מכמונות מהירות ואקדחי לייזר לא יורידו את מספר התאונות הן רק יבזבזו יותר משאבים (שוטרים, מצלמות, עזרים) על הגורם הלא נכון.

קצת שחרור קיטור שהצטבר בסופו של שבוע עמוס וקר. איזה כיף שקצת מפשיר אני כבר מחכה להליכה על חוף הים בשבת.