המשמעות האמיתית

בתקופה האחרונה אני לא מצליח לכתוב. אני מנסה למצוא את הסיבה, חוכך בדעתי. אולי זה בגלל המשבר הכלכלי שמתחיל להראות את אותותיו. זוחל באיום, מכלה כל חלקה טובה. אולי מזג האוויר שמשתנה חליפות, חוסר הגשם. ואולי דווקא המצב הפוליטי, מדיני.

אולי השנים שחלפו ועכשיו מקננות בראשי, טורדות את מנוחתי. משתלטות על מחשבתי, מרפות את כוח הדימיון והיצירה. מניחות לי לשגות בזיכרונות ולא מותירות מקום לפרוק את המילים אל הדף.

כל אלה הם תירוצים, אף לא אחד מהם הוא הסיבה. כנראה שאת הסיבה האמיתית לא אמצא. בכל מקרה זה זמן טוב לפשפש במגירות, לדלות עוד משהו שכתבתי בעבר.

רִגעי העבר

עִצמי את ענייך וחִזרי לעבר

הרגעים היפים, בחלום עוד חוזרים

השקיעה לעת ערב, טיול על שפת ים

הימים החמים, הלילות הקרים

עצמי את ענייך, עיני השקדים

נשכי את שפתייך, לאותם רגעים

ושוב בחלום, עוד חוזר העבר

נצבע בורוד, לבן, ארגמן

הרגעים היפים, תמיד הם קצרים

עצמי את ענייך וחזרי לעבר.

                   רונן לוי

יום שישי, תחילתו הרשמית של החופש הגדול. גם את החזרי השביתה ובחינות הבגרות עברנו. עכשיו מתחיל גם "החופש" שלנו. הילדים ישנים בבוקר, לא צריך להעיר אותם ולהכין להם כריכים לביה"ס. הבוקר מתנהל על מי מנוחות. אומנם לאביב יש עדיין קייטנה, (לא ביום שישי) תוך שבועיים גם זה יעבור.

שום דבר מסעיר לא קורה, זה כמו עונת המלפפונים בכדורגל. אני מאהיל על עיני, עם כף ידי, מנסה לצפות באופק ולא רואה שום דבר חדש.

לפעמים נדמה שגם לאותיות קשה להתחבר למילים, ולהן קשה להתחבר למשפטים שיעוררו עיניין ומשב רוח רענן בכבדות החום ששורר בחוץ.

יום רודף יום , וצריך לדאוג שרמת האנרגיה בבטרייה תעלה. לשבת לחוף הים, עם כוס אייס קפה או בירה קרה, פלטה של אבטיח קר עם קוביות גבינה בולגרית בצד. בהחלט עושים לי את זה, כי מה צריך האדם בסך הכל.

את הדברים הקטנים שמנעימים לנו את החיים, השמחות הקטנות שמפזרות רגעי אושר שמעטרים את היום כמו כוכבים מנצנצים בשמי הלילה.

אני עובר בין הבלוגים החביבים עליי, מזדהה, מתרגש, תומך, מחבק, מחזק במחשבה, לפעמים גם מוסיף תגובה. חלק מהפוסטים מעלים אצלי זיכרונות , חלקם השראה.

קראתי בבלוג של שדות ,שאני מאוד אוהב לקרוא, את השיר שכתב "לגדל זיכרונות"  והוא הזכיר לי שיר שכתבתי מזמן ( בשנת 79 ). פתחתי את המגירה, פשפשתי בין ערמות הדפים המצהיבים ומצאתי את השיר. משתף אתכם ברגע קטן אחד.   

גלות

פרח קטן נחמד וסגלגל

קרץ ונקטף

הצטרף הוא לצרור

עטוף בעיתון

נזרק היטלטל

וילד חמוד קנה

את הצרור

למים הכניס

באגרטל של זהב

הפרחים שם הושיב

על מפת ארגמן

ופרחנו הקט

הזיל הדמעה

ורצה הוא לשוב

למקומו הישן

שורשיו הן גזרו

מקומו לא יוכר

עד כי יבול

מקומו כך נגזר

באגרטל הזר.

                        רונן לוי 79

לפעמים צריך אדם להתעטף בחיבוק

שיחמם את הימים הקרים

שיחזק ברגעים הקשים

כמו חיבוק אם מגוננת ואוהבת

לפעמים צריך אדם להתעטף במילים

שיאירו את יומו בשמחה

שילטפו את רוחו באהבה

כמו מספר שירים קרוב ללב

תמיד צריך אדם להתעטף באהבה

שתעמוד לצידו במסע החיים

שתלך איתו בנפתולי הזמנים

כמו האהבה של אישה לבחיר ליבה.

                                      רונן ל.

                                                01/01/08