המשמעות האמיתית

ראש השנה עבר רק אתמול והתחלנו שבוע מקוצר של עבודה. הזמן דוחק ומאיץ ולא מותיר פנאי אפילו לעכל את כל מטעמי החג. אבל עוד מועדים לשמחה (בקרוב) ועוד ארוחות , שכמו נושאות מטוסים, נושאות קלוריות בחובן בדרך להתיישב בהיקפים שהתעבו בחג האחרון.

חזרתי משבוע בצפון איטליה, היה מרענן, טעים ומעורר את הרצון להישאר עוד. הפעם נסעתי לטיול וחופשה בשונה מהפעמים הקודמות. טיול מסביב לאגם גארדה עם העיירות הציוריות הפזורות לחופיו, הביא אותי לכמה ימים של נסיעה בתוך תמונה. חלום שהתעורר לחיים, הפך למוחשי לתלת מימדי. גלידה אחרי גלידה , לפני הפיצה ואחריה. כל מה שמפריד ביניהם זה זמן שנמדד במרחק. בליל של טעמים וניחוחות, ים של צבעים, שנמשכו ביד אמן כמו בציורי הרנאסנס. פתאום כמו קמו לחיים משפחות האצילים, הפטרונים, ואיפשרו לאומנים לצייר את הטבע, את האגם על חופיו ועיירותיו ולהפיח בהם חיים.

הטיול התפרס על אזור הצפון, וורונה, ונציה וגלש קצת לחבל טוסקאנה ולבירתו פירנצה. קצרה היריעה מלתאר, (בשביל זה יש תמונות ).

בטרם החג הפציע, נסענו לזיקים לטכס ההשבעה של טל. באחת חזרתי לימי הצבא, געגועים לפעילות. הטכס היה מושקע ומרגש, תצוגת תכלית של פעילות, הפגנת חלק מהיכולות וחלוקת ספרי תנ"ך. הקריאה הרמה של עשרות החיילים  "אני נשבע, אני נשבע, אני נשבע" שילחה גלים של התרגשות שנשברו לחופם של בני המשפחות שצפו בטכס. המודעות  שיש לנו על מי לסמוך פיעמה בכל לב.

התקופה הזאת הייתה עמוסה בחוויות, מפגשים וקולות מהעבר הרחוק והקרוב. מפגש מרגש עם החיילים ,העמיתים והמפקדים בפלוגה בסדיר, שהתקיים ברמת הגולן בבסיס. שם העברנו חוויות , זכרנו את הנופלים, התעדכנו וחידשנו קשרים. כמות האנשים שהגיעה הפתיעה אותי, כמעט כולם היו שם, אני הייתי אז מ"מ צעיר בפלוגה ב' ועברתי איתם תקופה ארוכה של מבצעים, פעילות ואימונים.

המפגש השני לא התרחש בפועל, למעשה הוא היה קול או יותר נכון שיחה שהתנהלה במדיה , שיחה שהובילה אותי לעדכן מיד אחרי החג.

שנה טובה ומועדים לשמחה. שנת הצלחה, בריאות, שפע, אושר ושמחה. לכל אחת ואחד מכם לבני המשפחות בארץ ובחו"ל , לחברים, חברות, מכירים ועמיתים.

מזמן לא הייתי פה, אני יודע זה הפך להיות אמירה קצת שחוקה. באמת שרציתי אבל לרוב, הזמן לא איפשר. קרו הרבה דברים מאז שהייתי פה לאחרונה.

עבודה , בעיקר עבודה. מאתגרת , מספקת, מהנה, מתגמלת.

כל פעם מחדש אני מופתע מנכסי הידע שצברתי. יש פתגם אחד שאני מאוד אוהב "צבור חוויות ולא נכסים" . הוא נכון בחלקו ידע וחוויות הם גם נכסים, חלקם גדול יותר מכל נכס מוחשי, אפשר גם לממש אותם, הם נזילים בכל עת. אני עושה בהם שימוש כל הזמן.

הכלים האלה שאנחנו רותמים כדי לבצע את העבודה שלנו, כלים שדורשים ידע וניסיון, כלים שצוברים במהלך השנים וכמעט מבלי משים עוזרים לנו בקבלת החלטות, במתן פתרונות, בהנחלה לדור ההמשך, הם כל כך חיוניים שרק צריך לשלוף אותם, לאתר את מיקומם בנבכי התודעה שלנו ואז הדברים נראים פשוטים יותר.

אני נתקל באנשים שהכלים עומדים לרשותם אבל הם לא משתמשים בהם, אני מנסה לעורר אותם, להדריך, לכוון לעיתים זה גם מצליח.

מספיק עם הרהורי הלב ששורים עליי היום.

התגעגעתי , לכתיבה, לתגובות, לשיתוף, ליומן החיים שהולך ונבנה פה. לתיעוד של קורות הזמן שלי, חלקם של הדברים הולכים לאיבוד, שוקעים בזיכרון ונשכחים מלב. אז עדכון קצר שיכול להיפרש על אינספור עמודים  אבל לא הלאה אתכם בפרטים מיותרים.

השנה שעברה הסתיימה לה בטיול מהנה ללוס אנג'לס, קליפורניה . 12 יום של שכרון חושים, פגישות מרגשות, חזרה למקומות זכורים, ביקור במקומות חדשים. אושר גדול.

2012 נפתחה בעומס עבודה מרענן. לקוחות חדשים, חוזרים וותיקים. עבודה קצרה בחו"ל במרץ (אמסטרדם, הולנד).

והרבה הרצאות והדרכות.

החופש הגדול והקיץ נפתחו עם הרבה תקוות, פרוייקטים חדשים וחדשות מעניינות .

אביב החלה להדריך בקייטנה, טל נסע לחופשה באיה נאפה בין הבגרויות ולפני הגיוס המתקרב בסוף חודש יולי. ואור החל הכנה לבה"ד 1 שם יתחיל את הקורס בסוף חודש יולי יום לפני שטל מתגייס.

אז יש הרבה תכנונים והרבה למה לצפות מחודשי הקיץ הקרובים, נתבל אותם עם חופשה קצרה לטעינת מצברים, כדי שנוכל להמשיך ולצבור חוויות ונכסים.

הרבה זמן חלף מאז הפעם האחרונה. זה מרגיש כמו רכיבה על אופניים, אף פעם לא שוכחים. המשפט הזה יכול להתאים להרבה דברים בשבילי כרגע  הוא מתקשר לכתיבה. התגעגעתי, לא ידעתי כמה עד שלא התחלתי לכתוב את השורות הללו.

הזמן האחרון עבר עליי בריצה מטורפת, קרו כל כך הרבה דברים, בחיים, בעבודה ובמרחב הוירטואלי. אני מודע לכך שאני כותב עכשיו לא למישהו מוגדר, אולי כמה מהמנויים הותיקים יכנסו ויקראו, יוודאו שזה עדיין אני ושום מהפכה לא התחוללה. אז בקיצור:

מאז החזרה מניו יורק, התחלתי פרוייקט חדש בבית מלון בירושליים וסיימתי אותו בהצלחה מרובה. כרגע בעבודה אני שוב בגיוס פרוייקטים חדשים ומתחזק את הפרוייקטים הקיימים. אתר האינטרנט נמצא במקום הראשון בגוגל בשתי קטגוריות חיפוש . פתחתי פרופיל פייסבוק לחברה בנוסף לאישי שלי והוא מונה כבר כ 1000 חברים. 

עכשיו רשמית אני אבא של חייל , אור התגייס במרץ והוא באמצע מסלול ההכשרה לפני קורס מ"כים וקורס קצינים אליו הוא רוצה להגיע. טל עבר טסט בפעם הראשונה והפך לנהג הראשון במשפחה שעבר בטסט הראשון (אנחנו עברנו בטסט השני). הוא מסיים היום את בחינות הבגרות של כיתה י"א ויחל את י"ב עם סיומו של החופש הגדול. אביב סגרה את השנה עם הופעת מחול שבאחד מהריקודים קיבלה קטע סולו, והיא לפני הופעת הסיום של ביה"ס לפיתוח קול. עם סיומו של החופש היא תחל כיתה ט' האחרונה בחטיבת הביינים.

התחלתי ללמוד איטלקית, זה גורם לי הרבה הנאה ואני מקדיש קצת זמן לצחצח את הלשון בשפה נוספת , זה חשוב בייחוד שזאת שפת אימי. 

את תחילתו של החופש ניצלנו לטיול משפחתי בורנה בולגריה, החופשה נחלה הצלחה, היה כיף גדול להיות עם הילדים במשך 6 ימים צמודים בכל הפעילויות, נסענו לנסבר כפר דייגים קטן הממוקם על חצי אי שמחובר ליבשה בכביש והוגדר על ידי אונס"קו כאתר מורשת לשימור. הוא ממוקם כשעתיים נסיעה מרנה לכיוון דרום. והיינו גם בטיול כפרים , ביקרנו בחווה שמייצרת דבש, שטנו על נהר , וביקרנו בבית בכפר שביצע עבורנו המחזה של הפולקלור הבולגרי כולל חתונה בכפר. היה מקסים. 

זה מתחיל להשמע כמו רשימת מכולת, אני לא יודע כמה שרדו לקרוא את הכל אבל הייתי חייב בשביל הפרוטוקול שהאירועים המרכזיים יופיעו.

קרו גם הרבה דברים אחרים קטנים, חיים של יום יום שלפעמים עוברים לידנו מבלי שנרגיש. כתבתי על זה רבות זה אחד מהפחדים הגדולים שלי. לחיות את החיים מהצד, שהחיים יעברו להם כמו רכבת שחולפת על הפסים מבלי שהספקת לעלות עליה.  

על הרכבת הזאת אני צריך להיות, להרגיש כל רגע לשתות, אותו עד תום. לפעמים שמזדחלת אליי התחושה שאני רק צופה מהצד ליבי נחמץ בקרבי.

עד הפעם הבאה היו שלום ותחשבו על הרכבת הזאת שנקראת החיים, היא מתקדמת ללא לאות קדימה ולא עוצרת לאף רגע, תצטרפו למסע מכל הלב.