המשמעות האמיתית

הרבה שאלות נשארות תלויות באוויר, גם כשיש הרבה זמן לחשוב. אולי יש שאלות שלא צריכות לקבל תשובות. ולא , אני לא מתכוון לשאלות רטוריות.

יום הכיפורים עבר, זמן חשבון הנפש השנתי. למעשה כל יום אני עורך חשבון נפש פרטי קטן , עובר על מאורעות היום. מה עשיתי, איך, מה צריך לתקן ,לשפר. מה הייתי צריך לעשות אחרת. ויש מסקנות שחוזרות על עצמן כל פעם מחדש. חלקן קלישאתיות, אבל ככל שאני הופך בהן אני מוציא מהן את הקלישאה ומזכך את האמת מתוכן.

היה נאמן לערכיך ולדרכך. התייחס לכולם באופן שווה. שמור על פרופורציות נכונות. כל יום שעובר הוא נפלא בפני עצמו. חייה את ההווה, העבר תמיד יהיה שם ולעתיד יש זמן, הוא עוד יגיע. 

אנחנו נוטים להיזכר בעבר בנוסטלגיה, לזכור רק את הדברים הטובים שקרו, לפאר, ליפות ולהתגעגע. בפועל זה רק מעיב על ההווה, והופך אותו לאפרורי, עד שגם הוא ייהפך לזיכרון מתוק ובר געגועים.

אלו המחשבות שעלו בי ביום הכיפורים, יום שמדינה שלמה , מתוך בחירה, כבוד לזולת, למסורת או בשם הדת מחליטה שלא נוסעים, לובשים לבן, ועורכים חשבונות נפש שמצטרפים ביחד לקולקטיב שהוא עם. (ולאו דווקא דתיים, יהודים או בני דתות אחרות).

עד כאן המחשבות שקיננו אצלי ביום הכיפורים.

אני נוטה לכתוב ולדבר הרבה על משמעות הזמן , והיטיב לתאר את זה אהוד בנאי ,אתמול בערב היה ראיון איתו לרגל הספר שכתב והגיעו לגיל 60 .כשנשאל מה הוא רוצה או מאחל לעצמו הוא אמר (בציטוט חופשי) "שהזמן יעבור יותר לאט " . באמת מבלי משים הזמן עובר מהר מידי

ראש השנה עבר רק אתמול והתחלנו שבוע מקוצר של עבודה. הזמן דוחק ומאיץ ולא מותיר פנאי אפילו לעכל את כל מטעמי החג. אבל עוד מועדים לשמחה (בקרוב) ועוד ארוחות , שכמו נושאות מטוסים, נושאות קלוריות בחובן בדרך להתיישב בהיקפים שהתעבו בחג האחרון.

חזרתי משבוע בצפון איטליה, היה מרענן, טעים ומעורר את הרצון להישאר עוד. הפעם נסעתי לטיול וחופשה בשונה מהפעמים הקודמות. טיול מסביב לאגם גארדה עם העיירות הציוריות הפזורות לחופיו, הביא אותי לכמה ימים של נסיעה בתוך תמונה. חלום שהתעורר לחיים, הפך למוחשי לתלת מימדי. גלידה אחרי גלידה , לפני הפיצה ואחריה. כל מה שמפריד ביניהם זה זמן שנמדד במרחק. בליל של טעמים וניחוחות, ים של צבעים, שנמשכו ביד אמן כמו בציורי הרנאסנס. פתאום כמו קמו לחיים משפחות האצילים, הפטרונים, ואיפשרו לאומנים לצייר את הטבע, את האגם על חופיו ועיירותיו ולהפיח בהם חיים.

הטיול התפרס על אזור הצפון, וורונה, ונציה וגלש קצת לחבל טוסקאנה ולבירתו פירנצה. קצרה היריעה מלתאר, (בשביל זה יש תמונות ).

בטרם החג הפציע, נסענו לזיקים לטכס ההשבעה של טל. באחת חזרתי לימי הצבא, געגועים לפעילות. הטכס היה מושקע ומרגש, תצוגת תכלית של פעילות, הפגנת חלק מהיכולות וחלוקת ספרי תנ"ך. הקריאה הרמה של עשרות החיילים  "אני נשבע, אני נשבע, אני נשבע" שילחה גלים של התרגשות שנשברו לחופם של בני המשפחות שצפו בטכס. המודעות  שיש לנו על מי לסמוך פיעמה בכל לב.

התקופה הזאת הייתה עמוסה בחוויות, מפגשים וקולות מהעבר הרחוק והקרוב. מפגש מרגש עם החיילים ,העמיתים והמפקדים בפלוגה בסדיר, שהתקיים ברמת הגולן בבסיס. שם העברנו חוויות , זכרנו את הנופלים, התעדכנו וחידשנו קשרים. כמות האנשים שהגיעה הפתיעה אותי, כמעט כולם היו שם, אני הייתי אז מ"מ צעיר בפלוגה ב' ועברתי איתם תקופה ארוכה של מבצעים, פעילות ואימונים.

המפגש השני לא התרחש בפועל, למעשה הוא היה קול או יותר נכון שיחה שהתנהלה במדיה , שיחה שהובילה אותי לעדכן מיד אחרי החג.

שנה טובה ומועדים לשמחה. שנת הצלחה, בריאות, שפע, אושר ושמחה. לכל אחת ואחד מכם לבני המשפחות בארץ ובחו"ל , לחברים, חברות, מכירים ועמיתים.

יושב במשרד המחשבות נודדות לכל מיני כיוונים ברקע של שיר מתוך Buena vista social club בספרדית פורטוגזית מתנגנת. יום הכיפורים מתקרב ושוב מגיע הזמן לחשבון נפש.

מה עשינו השנה? לאן הגענו? גם מהבחינה הפיסית החומרית וגם מבחינה רוחנית וחברתית .  מטבע עם שלושה צדדים, ממש כמו הגביש הקוואזי מחזורי המחומש שזיכה את פרופ' שכטמן בפרס נובל.

השיר מתחלף ל The girl from Ipanima  והמחשבות מוסיפות לזרום לכל הכיוונים מתפרשות בענניות נמוכה כמעט מלנכולית.  חומר, רוח, חברה , שלושה ממדים שמרכיבים את החיים ומייצבים את יסודות האושר. אפשר לסווג כמעט כל אירוע לאחד מהשלושה.

המילים קולחות ומתגלגלות מתחברות למשפטים ומחשבות שזולגות מקצות האצבעות אל המקלדת. מנסות לעשות סדר בזמן שחלף. מתכננות את השנה הבאה, מציבות יעדים ומטרות, בוחנות את ההישגים והתמורות שחלו. בשנה הבאה אני רוצה לעשות דברים יותר משמעותיים, לא רוצה לבזבז את הזמן שעובר ולא עוצר לרגע, למרות שאני מידי פעם עוצר ולו רק כדי להריח את הפרחים שמקשטים ומכניסים צבע לחיי.

שנה עברה עליי על משפחתי, קרוביי, חבריי, מכריי, ארצי, העולם. שנה שהביאה איתה אהבות, מחאות, המצאות, גילויים, טיולים, לימודים. שנה שהתקדמה בכל כך הרבה מעגלים:  חלקם משיקים וחלקם חופפים, חלקם קטנים וחלקם גדולים, חלקם רחוקים וחלקם קרובים.

בשנה הבאה אני רוצה להביט לאחור ולהיות מרוצה, לראות את הדרך שעברתי ולחייך בסיפוק. לכמת את ההתקדמות מבחינה חומרית, להרגיש מסופק מבחינה רוחנית, להיות מעורה מבחינה חברתית.

ועד אז אני רוצה לבקש סליחה, להגיד תודה ולאחל שנה טובה וגמר חתימה טובה.