המשמעות האמיתית

הרבה שאלות נשארות תלויות באוויר, גם כשיש הרבה זמן לחשוב. אולי יש שאלות שלא צריכות לקבל תשובות. ולא , אני לא מתכוון לשאלות רטוריות.

יום הכיפורים עבר, זמן חשבון הנפש השנתי. למעשה כל יום אני עורך חשבון נפש פרטי קטן , עובר על מאורעות היום. מה עשיתי, איך, מה צריך לתקן ,לשפר. מה הייתי צריך לעשות אחרת. ויש מסקנות שחוזרות על עצמן כל פעם מחדש. חלקן קלישאתיות, אבל ככל שאני הופך בהן אני מוציא מהן את הקלישאה ומזכך את האמת מתוכן.

היה נאמן לערכיך ולדרכך. התייחס לכולם באופן שווה. שמור על פרופורציות נכונות. כל יום שעובר הוא נפלא בפני עצמו. חייה את ההווה, העבר תמיד יהיה שם ולעתיד יש זמן, הוא עוד יגיע. 

אנחנו נוטים להיזכר בעבר בנוסטלגיה, לזכור רק את הדברים הטובים שקרו, לפאר, ליפות ולהתגעגע. בפועל זה רק מעיב על ההווה, והופך אותו לאפרורי, עד שגם הוא ייהפך לזיכרון מתוק ובר געגועים.

אלו המחשבות שעלו בי ביום הכיפורים, יום שמדינה שלמה , מתוך בחירה, כבוד לזולת, למסורת או בשם הדת מחליטה שלא נוסעים, לובשים לבן, ועורכים חשבונות נפש שמצטרפים ביחד לקולקטיב שהוא עם. (ולאו דווקא דתיים, יהודים או בני דתות אחרות).

עד כאן המחשבות שקיננו אצלי ביום הכיפורים.

אני נוטה לכתוב ולדבר הרבה על משמעות הזמן , והיטיב לתאר את זה אהוד בנאי ,אתמול בערב היה ראיון איתו לרגל הספר שכתב והגיעו לגיל 60 .כשנשאל מה הוא רוצה או מאחל לעצמו הוא אמר (בציטוט חופשי) "שהזמן יעבור יותר לאט " . באמת מבלי משים הזמן עובר מהר מידי

מזמן לא הייתי פה, אני יודע זה הפך להיות אמירה קצת שחוקה. באמת שרציתי אבל לרוב, הזמן לא איפשר. קרו הרבה דברים מאז שהייתי פה לאחרונה.

עבודה , בעיקר עבודה. מאתגרת , מספקת, מהנה, מתגמלת.

כל פעם מחדש אני מופתע מנכסי הידע שצברתי. יש פתגם אחד שאני מאוד אוהב "צבור חוויות ולא נכסים" . הוא נכון בחלקו ידע וחוויות הם גם נכסים, חלקם גדול יותר מכל נכס מוחשי, אפשר גם לממש אותם, הם נזילים בכל עת. אני עושה בהם שימוש כל הזמן.

הכלים האלה שאנחנו רותמים כדי לבצע את העבודה שלנו, כלים שדורשים ידע וניסיון, כלים שצוברים במהלך השנים וכמעט מבלי משים עוזרים לנו בקבלת החלטות, במתן פתרונות, בהנחלה לדור ההמשך, הם כל כך חיוניים שרק צריך לשלוף אותם, לאתר את מיקומם בנבכי התודעה שלנו ואז הדברים נראים פשוטים יותר.

אני נתקל באנשים שהכלים עומדים לרשותם אבל הם לא משתמשים בהם, אני מנסה לעורר אותם, להדריך, לכוון לעיתים זה גם מצליח.

מספיק עם הרהורי הלב ששורים עליי היום.

התגעגעתי , לכתיבה, לתגובות, לשיתוף, ליומן החיים שהולך ונבנה פה. לתיעוד של קורות הזמן שלי, חלקם של הדברים הולכים לאיבוד, שוקעים בזיכרון ונשכחים מלב. אז עדכון קצר שיכול להיפרש על אינספור עמודים  אבל לא הלאה אתכם בפרטים מיותרים.

השנה שעברה הסתיימה לה בטיול מהנה ללוס אנג'לס, קליפורניה . 12 יום של שכרון חושים, פגישות מרגשות, חזרה למקומות זכורים, ביקור במקומות חדשים. אושר גדול.

2012 נפתחה בעומס עבודה מרענן. לקוחות חדשים, חוזרים וותיקים. עבודה קצרה בחו"ל במרץ (אמסטרדם, הולנד).

והרבה הרצאות והדרכות.

החופש הגדול והקיץ נפתחו עם הרבה תקוות, פרוייקטים חדשים וחדשות מעניינות .

אביב החלה להדריך בקייטנה, טל נסע לחופשה באיה נאפה בין הבגרויות ולפני הגיוס המתקרב בסוף חודש יולי. ואור החל הכנה לבה"ד 1 שם יתחיל את הקורס בסוף חודש יולי יום לפני שטל מתגייס.

אז יש הרבה תכנונים והרבה למה לצפות מחודשי הקיץ הקרובים, נתבל אותם עם חופשה קצרה לטעינת מצברים, כדי שנוכל להמשיך ולצבור חוויות ונכסים.

יושב במשרד המחשבות נודדות לכל מיני כיוונים ברקע של שיר מתוך Buena vista social club בספרדית פורטוגזית מתנגנת. יום הכיפורים מתקרב ושוב מגיע הזמן לחשבון נפש.

מה עשינו השנה? לאן הגענו? גם מהבחינה הפיסית החומרית וגם מבחינה רוחנית וחברתית .  מטבע עם שלושה צדדים, ממש כמו הגביש הקוואזי מחזורי המחומש שזיכה את פרופ' שכטמן בפרס נובל.

השיר מתחלף ל The girl from Ipanima  והמחשבות מוסיפות לזרום לכל הכיוונים מתפרשות בענניות נמוכה כמעט מלנכולית.  חומר, רוח, חברה , שלושה ממדים שמרכיבים את החיים ומייצבים את יסודות האושר. אפשר לסווג כמעט כל אירוע לאחד מהשלושה.

המילים קולחות ומתגלגלות מתחברות למשפטים ומחשבות שזולגות מקצות האצבעות אל המקלדת. מנסות לעשות סדר בזמן שחלף. מתכננות את השנה הבאה, מציבות יעדים ומטרות, בוחנות את ההישגים והתמורות שחלו. בשנה הבאה אני רוצה לעשות דברים יותר משמעותיים, לא רוצה לבזבז את הזמן שעובר ולא עוצר לרגע, למרות שאני מידי פעם עוצר ולו רק כדי להריח את הפרחים שמקשטים ומכניסים צבע לחיי.

שנה עברה עליי על משפחתי, קרוביי, חבריי, מכריי, ארצי, העולם. שנה שהביאה איתה אהבות, מחאות, המצאות, גילויים, טיולים, לימודים. שנה שהתקדמה בכל כך הרבה מעגלים:  חלקם משיקים וחלקם חופפים, חלקם קטנים וחלקם גדולים, חלקם רחוקים וחלקם קרובים.

בשנה הבאה אני רוצה להביט לאחור ולהיות מרוצה, לראות את הדרך שעברתי ולחייך בסיפוק. לכמת את ההתקדמות מבחינה חומרית, להרגיש מסופק מבחינה רוחנית, להיות מעורה מבחינה חברתית.

ועד אז אני רוצה לבקש סליחה, להגיד תודה ולאחל שנה טובה וגמר חתימה טובה.