לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

המשמעות האמיתית

ניסיונות להגיע למה שכולנו היינו רוצים, תהליך של שינוי מלא באופטימיות עם תובנות מועילות.

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2007    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2007

חומוס


היה זה שבוע של נסיעות, פגישות והצעות מחיר, חלקן מבטיחות יותר, חלקן פחות. נסיעות ונופים מתחלפים מבעד לחלון המכונית, מחשבות מתרוצצות והרבה מוסיקה מתנגנת ברקע.

 

יום אחד נסיעה לטבריה, לפגישה במלון שנמצא על הטיילת, וביום שאחריו נסיעה למעלות ואחר כך לעכו. בעכו היו לי כמה שעות של חלון עד לתחילת הפגישה. ניצלתי את הזמן לטייל קצת בעיר העתיקה, להסתובב בין הסמטאות, ליד החומות, בנמל.

 

לרגע טיילתי עם אורפיאו בין הסמטאות מביט בטיפוסים השונים והצבעוניים שהסתובבו לידי, מציץ אל הנמל מנסה לראות אולי הגיע אוניית סוחר מוונציה, או שמא הגיעו לעיר שיירות סוחרים או מגלי ארצות מקתאי (סין), עמוסי סחורות, תבלינים ובדים.*

 

הרבה תיירים וקבוצות של בני נוער הסתובבו בסמטאות, בליל של שפות. חלקם בדרכם לאולמות האבירים, חלקם לטיול לאורך החומות או לשייט על אחת מהסירות שעורכות משטים לאורך חופיה של עכו.

 

באחת מסמטאות השוק טור גדול של אנשים עמד בתור מול אחת החנויות, ממתינים בסבלנות לתורם להיכנס. משפחות של תיירים, בני נוער, עובדים מקומיים, שוטרים, אנשי עסקים, מטיילים. עומדים ומחכים בפתח של המסעדה שהפכה לשם דבר בעכו. נכון אי אפשר לטעות, החומוס של סעיד.

 

במסעדה שאין לה שום יחוד או עיצוב מיוחד, הפשטות מולכת בכיפה. שולחנות קטנים פשוטים צפופים אחד ליד השני, אם הגעת לבד או בזוג אתה יכול למצוא את עצמך מוסב אחר כבוד, באחד השולחנות שלידם כבר סועד את ליבו מישהו אחר. וכדי להסיר את הספק, המסעדה כשמה מגישה רק חומוס, על כל גווניו , חומוס, משאוושה, חצי חצי, חומוס פול. טוב יש גם פול.

 

ישבתי לשולחן שזה עתה התפנה, שולחן ליד דלת הכניסה. מימיני טור האנשים הממתינים בציפייה לתורם להיכנס. אותו הטור שנמתח עד לתוככי הסמטה של השוק. הזמנתי חומוס, נזכרתי בטליק , ועל אהבתו הרבה לחומוס. הוא בטח היה משבח את האיכות של החומוס של סעיד. איך שהגיע ההזמנה, המלצר זה שמסדר את התור, ומושיב את האנשים, צירף לשולחני שני בלשים מהמשטרה, שבאו לנגב את המשחה הצהבהבה ,החמימה והריחנית.

 

מי שלא אוהב חומוס ואני לא מכיר רבים כאלה, לא יבין את הטעם הנפלא שנימוח בפה של החומוס הממכר הזה. ניגוב רציני עם פיתה חמה, מהסוג הדקיק, ביס מהבצל והעגבנייה שמונחים על הצלחת הקטנה שמוגשת לצידו של החומוס שעליה יש גם זיתים נפלאים מכבישה ביתית. אושר גדול.

 

בסיום הארוחה, בערך אחרי שלוש פיתות שנקרעו ושימשו לניקיון הקערית. השיטה היא פשוטה. קמים מהשולחן וניגשים ממול לדלת הכניסה, שם יושב לו הקופאי. אין חילופי דברים עם הקופאי, הוא מסמן באצבעותיו , אחד, שניים, כמה מנות הזמנת. אתה עונה, משלם ומתפלא איך חייבו אותך בכל כך מעט עבור החוויה. ושוב לרגע הפעם הדמיון לקח אותי לסצנה מסיינפלד, מתור האנשים שממתינים לקנות מרק מהחנות של "הסופ נאצי", נזהרתי לא להשמיע הערות מיותרות.

 

שתהיה לכם שבת נפלאה, שבת של מנוחה,חייבים ליהנות ובמיוחד מהדברים הקטנים של החיים.

 

* אורפיאו – בנו של אנג'לו סוחר הצמר מאסיזי, ליווה את מרקו פולו באחד ממסעותיו ואחר כך ליווה את האפיפיור הנבחר גרגוריוס העשירי (טבלדו די פיאצ'נצה שלפני היבחרו היה שליח האפיפיור לעכו) מעכו לוונציה דרך הים ואז לרומא במסע רגלי. מסיפרו של ג'ון סאק הקשר הפרנציסקני בהוצאת מודן     


נכתב על ידי רונן לוי , 26/10/2007 15:54   בקטגוריות זכרונות  
37 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שלגיה מהבית ב-5/11/2007 18:29
 



אופטימיות


עוד יום שישי, קצת שונה, עובר עליי. אישתי בנסיעת עבודה ואני עם הבית , הילדים ומחשבות על העבודה והעתיד.

 

מזג האוויר לא נותן רמזים לבואו של החורף, למרות שלפי החזאים צפוי לנו חורף גשום. הרדיו מזמזם את השירים בקצב של יום שישי  אביבי, מזדהה עם האווירה הכללית. הימים רודפים זה את זה לא מותרים לנו ברירה אלא לאספם לשבועות ושנים שחומקות לנו מבין האצבעות.

 

כמו שאחרי החגים כבר פה, כך גם השגרה שמתחילה להיערם. למרות שכל יום יש חיוך חדש, שלא היה שם אתמול. לא שם ולא בשום מקום אחר. חיוך חדש נולד כל יום, חיוך לעולם.

 

הרבה פעמים נשאלתי איך אני יכול להיות כל כך אופטימי? האופטימיות היא בחירה, כמו גם החיוך. העולם שמסביבנו חי בדינמיקה שאנחנו משתלבים בה. ואנחנו יכולים לבחור. אם נבחר להתעצבן ולכעוס, להיכנס לדיכאון,האם זה ישנה במשהו לפקק בכביש? יגרום לשמיים לטפטף?  יעלים את המינוס בבנק?

האם זה יחכים מישהו שאת תגובתו אנחנו לא מבינים?

 

זה לא אומר שלפעמים אני לא כועס או מתעצבן – אבל אז אני מחליף את זה בחיוך, בהכרה שהעצבים שלי לא ישנו כלום. אבל החיוך יכול לפתור הרבה בעיות.

 

שמעתי פעם הרצאה של לני רביץ שהשווה את האגו לסדין אדום שמנופפים בו לעיני פר. זאת בחירה שלנו, היכולת לקחת את הסדין האדום הזה ( האגו) להזיז אותו מהמרכז , ולנופף בו לצד הגוף, ולא לשים אותו מולנו. כך שהפר שתוקף את הסדין האדום יעבור לידנו ולא יכנס לנו ישר בבטן, לתוך הקרביים.

 

הכל עניין של בחירה, אנחנו בוחרים את דרך וצורת חיינו. אין סיבות אובייקטיביות לכעוס, להיעצב, להתעצבן. זה לא יכול לשנות כלום.

 

אסיים במילים לשבוע הבא – חיוך, שמחה, אהבה, חיבוק, אושר, אמונה, התמדה וסבלנות.

נכתב על ידי רונן לוי , 26/10/2007 15:38   בקטגוריות הרהורים, תובנות, אופטימי  
14 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רונן ב-2/11/2007 14:05
 



יום הזכרון לרבין


יום הזיכרון לרבין עובר לו ואנחנו מפספסים.

 

עוסקים בדברים שוליים, בפולחן תקשורתי בחשיפות חדשות, שוליות. הפספוס נובע מכך שיום הזיכרון הוא לאדם שהראה לנו את הדרך. שהתווה דרך מסוימת להגשמת רעיון של שלום ואחווה באיזור בו אנחנו חיים.

 

רעיון שהוא כנר לרגלי רבים. רעיון, דרך ואמונה אי אפשר לרצוח, להרוג במחי 3 כדורים.

הפספוס שלנו הוא בהאחדה  של החזון, הרעיון והאדם.

 

אנחנו צריכים להמשיך לשאוף לשלום, עם כל הקשיים שנלווים לתהליך. ללא קשר לדעה פוליטית, קלישאות נבובות וסיסמאות דמגוגיות.

 

דרך לחיים הרמוניים שלמים ומלאים לצד שכנים שלא אנחנו בחרנו. משפחה ושכנים אי אפשר לבחור, אז נותר לנו רק למקסם את הקשרים האלה ולטייב אותם.

 

אסור לתת לרעיון להתפוגג יחד עם מותו של הסמן, של האדם שהוביל. יכול להיות שישנם דרכים טובות יותר, אבל המטרה שרבין ציין צריכה להאיר לנו את הדרך. שנמשיך לשאוף, לרצות ולהחיות את הרצון לשלום.

 

יום הזיכרון הוא לאדם, ראש ממשלה שנרצח בגלל דעה פוליטית, דמוקרטית. הרצח אולי השתיק אדם אחד שהצביע על הדרך, אבל לא את השאיפה והרצון.

 

נכתב על ידי רונן לוי , 24/10/2007 16:28   בקטגוריות אקטואליה  
21 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמזונה ב-26/10/2007 21:22
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  רונן לוי

בן: 62




15,978
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרונן לוי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רונן לוי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)