מחר גם נובמבר של השנה הנוכחית חובר להיסטוריה. נוכל לשוב אליו רק בזיכרונות, הוא יהיה שייך לעבר בדיוק כמו כל דקה שעוברת עלינו.
חודש נוסף כמו כל החודשים שלפניו, עם טוויסט שמייחד אותו.
השביתה בתיכוניים נמשכת וכבר התבשרנו שמיום ראשון יצטרפו אליהם כל התלמידים. סיבה למסיבה. לאור התוצאות במבחני המיצב זה לא יהיה הפסד גדול. באופן עקרוני אני בעד מאבק המורים. לדעתי המאבק צריך להיות הרבה יותר מהותי לאופי החינוך, הזמן המושקע בתלמידים, תכני החינוך, הקטנת הכיתות, שיפור יכולות ומיומנויות המורים. שינוי מהותי, מקיף ויסודי. העלאת משכורות גם תמורת תוספת שעות לא יגרמו לשיפור במערכת החינוך אולי רק לשקט תעשייתי.
החודש גם הייתה ועידת אנאפוליס שאולי תוציא בשורה ואולי גם היא תיאסף לשאר הועידות והפגישות שלא יצא מהן דבר. הכמיהה לשלום מפעמת בעורקיי, כמובן בהסדרים מתאימים , הדדיות וראייה לעתיד טוב יותר, כלכלי, חברתי, חינוכי. הפניית משאבים לפתרון בעיות קיומיות שלא פחות חשובות כמו זיהום אוויר, תחבורה, תשתיות, רווחה וחינוך. חזון אחרית הימים.כשלאדם יש מה להפסיד הוא נזהר ושוקל את צעדיו, הוא שומר על מה שיש לו, הוא מטפל בקיצוניים ולא מצטרף אליהם. רק שדוחקים אותו לקיר ואין לו יותר מה להפסיד מצד אחד ומהצד השני הקיצוניים מבטיחים לו הבטחות חסרות בסיס לעתיד וורוד וגם קצת תמיכה כלכלית ואמונה באל. או אז הוא מצטרף לזרמים שנמצאים בשוליים, נסחף והקיצוניות נהפכת להיות הנורמה ששולטת. כלכלה, קורת גג, חינוך, תעסוקה, ביטחון בחיים – אלה הגורמים שיביאו לשלום.
החודש העלו את דירוג האשראי של ישראל ל A , הבעת אימון בחוסנו של המשק הישראלי. הצמיחה הפנטסטית של 6.1% פי שתיים יותר ממדינות מפותחות. אז יכול להיות שבסופו של דבר בכל זאת אנחנו עושים כמה דברים כמו שצריך.
מנוע הצמיחה של ישראל הוא העסקים הקטנים, הם מעוררים את המשק. יוצרים מקומות עבודה, צורכים ומעודדים צריכה. הממשלה והכנסת צריכים להפנים את זה וללכת לקראתם במגוון תחומים. אסור לה לשתק את מעמד הבניים, היא צריכה לחזק אותו ולהרחיב אותו. להקל במיסוי, לאחד רשויות גבייה. יש כל כך הרבה סוגים של מיסים שרק לגבייתם מוציאים הון עתק. מה גם שחלקם פוגעים בתפקוד העסקים הקטנים. צריך להקים יותר מנגנוני הכוונה וייעוץ, לדאוג לקרנות הלוואה, להקל את הבירוקרטיה של ההשקעות, במיוחד של משקיעי חוץ.
לעודד משקיעי חוץ וחברות זרות לבוא לישראל ולהשקיע ולא להעמיס על דרכם וועדות ובירוקרטיה מיותרת. לעודד את התיירות, בעזרת פיתוח אטרקציות לתיירים והקלה על עסקי התיירות, יש לנו ארץ נהדרת שיכולה להציע כל כך הרבה, בואו נשתמש בזה.
החודש התגלה לאימי שהיא צריכה לעבור ניתוח בעקבות תוצאה של בדיקות שלא יצאו טוב. גם כאן הבירוקרטיה המפרכת של בדיקות במכוני חוץ, טופסי 17 על כל צעד ושעל, ריצות ממקום למקום. חוסר התחשבות מוחלט בחולה ובהרגשותיו. האדם צריך להתמודד עם עצם הידיעה על מחלתו, יחד עם התרוצצות חסרת פשר בין מרפאות, רופאים, קופות חולים.
היום בעידן המחשבים והאינטרנט, בעידן הקידמה שכל מערכות ביה"ח וקופות החולים מחוברות, אפשר למנוע את ההתרוצצויות מהחולים. זו רק עיניין של גישה, טופס 17, הפניות למיניהן ותוצאות של בדיקות אפשר ורצוי להעביר במייל, במערכת אינטרנט פנימית. למה להטריח את החולה.
החודש חגגתי יום הולדת 45 שכבר כתבתי עליו ועל ההרגשות שלי. עדיין אני מאמין שהדרך שלפניי ארוכה ואפשר להגיע רחוק מאוד. צריך רק להאמין ולרצות, להתמיד ולנסות, לחייך ולאהוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
