לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

המשמעות האמיתית

ניסיונות להגיע למה שכולנו היינו רוצים, תהליך של שינוי מלא באופטימיות עם תובנות מועילות.

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2006    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2006

סלע קיומנו


הזמן הפנוי הולך ומצטמצם, אני עובד שעות ארוכות (ומהנות) עיקר המאמץ בימים אלה מתרכז בתחום השלישי אותו התחלתי. הראש עובד שעות נוספות, המחשבות רצות כמו רכבת שועטת במלוא הקיטור.

 

אני משתדל לקרוא את הפוסטים של כולם, מנסה לדחוס הכלך במסגרות של זמן שקצר והולך. לא עוצר להגיב, אבל מתעדכן וחושב, מזדהה ותומך במחשבה ובברכה.

 

עדיין יושב במשרד, למרות שיום העבודה החל בשעה 7 בבוקר. זהו עכשיו הכל שקט, אפשר לכתוב בשקט.

 

לפני כחודש כתבתי שיר חדש, זה לא משהו שאני מרבה לעשות בשנים האחרונות, אבל הרגשתי רצון לכתוב משהו חדש.

אז זה מה שיצא, אשמח לקבל את דעתכם:

 

סלע קיומנו

 

מתחת לסלע קיומנו

שוכנים ביחד הרוח והחומר

חבוקים בעבותות משתרכים

שלובים בשריגי הוויה

מכילים ומוכלים

ואין האחת בלי האחר

 

מתחת לסלע קיומנו

דושן המצע ביד רחבה

בכל המרכיבים העלומים

של האהבה

הוטמנו זרעי המשכיותנו

שהפכו לחלק מחיינו

 

מתחת לסלע קיומנו

הזדווגו הרוח והחומר

באהבה חסרת פניות

עד שהפכו לגוף אחד

שהכיל והוכל

התאחד ונברא

 

                                רונן ל.  28.11.06

 

נכתב על ידי רונן לוי , 25/12/2006 21:13   בקטגוריות שירים שכתבתי  
54 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של shakti g ב-13/1/2007 18:02
 



ילדה - אישה


עוד שבוע חלף, עבר מן העולם. השאיר חותמו בצורת סימן על חיינו, פרח והשאיר זיכרון. כמו כל השבועות שלפניו. זיכרונות טובים, מענגים. זיכרונות כואבים, קשים. – זיכרונות החומר ממנו עשוי העבר.

 

אמצע דצמבר, השמש לוהטת בשמיים. הלבוש קצת יותר כבד, הרי החורף כבר כאן, אבל אף אחד לא טרח להודיע לו שהגיע זמנו.

 

פתחתי את המגירה, אליה נאספים הזיכרונות. ויש להם צורה של דפים מצהיבים כתובים בשורות דיו כחול. ריח אופייני לזיכרונות, החיוך מתפשט על הפנים כמו השלווה של יום שישי. למרות שהגיע במחציתו של החודש, בזמן הדיווח החודשי על מעשנו לרשויות. (דו"חות, מקדמות מס הכנסה, ביטוח לאומי.)

 

דפדפתי בינות לדפים ובאחד העמודים פגשתי בשיר שכתבתי מזמן, אחד מהשירים שיש להם ריח של זיכרון.

 

 

ילדה - אישה

 

כשראיתיה לראשונה

היא נראתה מוזרה

ודיי משונה

שערות אסופות

בזנב סוס גבוה

אך כפרח בין פרחים

עברו הימים

והפרח פרח

ותשומת ליבי כולה

הייתה נשואה לעלמה

להשקות, לדשן ולהעמיד באור

עברו הזמנים

שנערה ביישנית

התיישבה לידי

השערות התפזרו

הילדה התעדנה

אז איך זה קרה

שכשראיתיה לראשונה

היא נראתה מוזרה

עברו השנים והקשר נמשך

נחלש התהדק

בחורה כה יפה

כיום היא אישה

נכתב על ידי רונן לוי , 15/12/2006 13:41   בקטגוריות אהבה ויחסים, סיפרותי, שירים שכתבתי  
48 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רונן ב-25/12/2006 21:11
 



הירהורים


משיטוט וקריאה בבלוגים פה בישרא, נחשפתי לאנשים נהדרים, לכותבים נפלאים. נכנסתי מעט לחיים של אנשים אחרים. את חלקם גם הכנסתי לחיי שלי, דרך קריאתם את הבלוג שלי.

 

מצאתי את עצמי נוסע במכונית, מסתכל על הבניינים החולפים לצידי הכביש וחושב. חושב על כל החיים שמתנהלים בדירות שמסביב. על האנשים שחיים שם, אוהבים, שונאים, שמחים, עצובים.

 

לפעמים אנחנו חיים בתוך הבועה של עצמנו. כאילו כלום לא קורה בעולם שבחוץ. בעולם שלנו כמעט כל האנשים אותו דבר. הם גרים באותה שכונה, הילדים הולכים לאותם בתי הספר, אותם החוגים. כמעט לכולם יש את אותן הבעיות, אותן השמחות. אנחנו חיים במעין שבלונה, תבנית שלתוכה נוצקים חיינו ומעט מאוד משתנה. מעטים פורצים את המסגרת הזו של השגרה.

 

מעט מאוד אנשים רואים גם בועות אחרות, מה מתנהל שם. תסתכלו רגע לצדדים ותראו שלמעשה מסביבכם הכל דומה, רמת החיים, צורת הלבוש, סגנון הלבוש. לא, זה לא מחקר אנתרופולוגי. אני בסך הכל מנסה לגעת בחיים עצמם, בחומר ממנו הם עשויים.

 

מחוץ לבועה שלנו, יש גם חיים אחרים. חיים בתוך בועה אחרת, מציאות אחרת, חברה אחרת. קשיים מסוג שונה, לפעמים אני מסתכל על הדברים מהצד, ומתאר לעצמי את החיים כמו הרבה בלונים. כל אחד חי בבלון שלו, כל משפחה היא בלון. ואז הבלונים גדלים לשכונות, לאזורים, לערים.

 

מידי פעם איזה בלון מתפוצץ, יורד ממנו האוויר ויש גם הרבה בלונים כמושים, מלאי קמטים שהאוויר כבר לא מותח אותם ומדגיש את הצבעוניות הנפלאה שלהם. בלונים שמשלימים ומקבלים את צורת חייהם ולא מנסים לשנות אותה. לא מנסים להתמלא באוויר, לשנות את המציאות בה הם חיים.

 

הרבה דברים לא נמצאים בתחום המציאות שלי. אני מנסה אומנם לצאת ממנה מידי פעם, לראות איך אחרים חיים ומתמודדים עם הקיום. אני מנסה לעזור ככל שניתן, אבל קשה לי לקבל את ההשלמה של קבוצות אוכלוסיה ופרטים עם חיים בתוך עוני, מחשבה שהאלטרנטיבה היחידה היא מה שמכירים ואין אפשרות לפרוץ את המסגרת.

 

מעולם לא קיבלתי את צורת המחשבה הזאת ולעולם לא אקבל.

 

לדעתי הכל תלוי בנו, בצורת המחשבה שלנו, במידת ההתמדה והרצון שלנו. אני מאמין גדול במחשבה יוצרת מציאות. חישבו מחשבות חיוביות, יחד עם ביצוע פעולות מעשיות כדי להתקדם לעבר היעדים שקבעתם לעצמכם. חישבו על כל הטוב שמקיף אתכם. אומרים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים – גם החיים.  

נכתב על ידי רונן לוי , 13/12/2006 13:17   בקטגוריות תובנות  
35 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של shakti g ב-17/12/2006 12:46
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  רונן לוי

בן: 62




15,978
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרונן לוי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רונן לוי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)