אני מניח שהמצב הכלכלי בו העולם נמצא פגע ברבים מאיתנו. כשיורד גשם כולם נרטבים. לפחות זאת נקודת אור שיורד אצלנו קצת גשם. אם אפשר היה למדוד את מצב הרוח הלאומי בצורה אמינה אני מעריך שהוא היה נושק אי שם לתחתית. צירוף של משברים בתקופת אי וודאות תמיד מוריד את האנרגיות ומוביל אותנו לעמדת המתנה.
מצב ביטחוני לא ברור וגשם של קאסמים וגראדים. ליבי עם תושבי הדרום, קשה לתאר את חייהם בצל האירועים. גם "ברגיעה" המצב הכלכלי לא היה מזהיר, ועכשיו....? (כמובן שזו שאלה רטורית)
מצב כלכלי שמכתיב צמצומים, פיטורין, אבטלה, מחנק אשראי ושאר מרעין בישין. כשלא רואים לאן זה מוביל והאם פיננו לתקופה קשה יותר.
מצב פוליטי רעוע, לפני בחירות שיעלו לקופת המדינה מאות מיליוני שקלים שהיו יכולים להיות מנותבים לעידוד הכלכלה ולצמיחה. בחירות שסופן ידוע מראש, אימפוטנציה שילטונית, הקמת ממשלה צרה שנשענת על קולות איזוטריים של מפלגות שוליים שחלקן קיצוניות או כופות את רצונותיהן על הרוב, חולבות את קופת המדינה לטובת מגזרים צרים כשהרוב הדומם שותק מנגד.
ולנו יש גשם, שמעלה חיוך על פיננו אבל לא מספיק לצרכים שלנו. אשליה של אופטימיות ששוטפת את העגמומיות מההווה הלוטה בערפל.
כן, אפשר לקטר ולרטון בסלון ביום שישי בערב. אבל זה לא ימנע מאיתנו את הצורך בקבלת החלטות וביצוע פעולות שיקלו על המצב. רק בעיניין הגשם ידנו קשורות. אבל גם כאן אפשר לעשות מעשה.(התפלה, טיהור מים, מיחזור)
אני יושב וחושב איך להתמודד אם המצב שנוצר, אין הרבה נקודות אור שמאירות את המרחב המשתרע עד לאן שהעיניים מסוגלות לראות. הן כבות כמו נרות של חנוכה בסוף דרכן. מתמעטות ומחשיכות את הדרך אבל כדרכן של קרני אור הן מסתתרות אחרי העיקול הקרוב. אנחנו רק צריכים למצוא את הכיוון הנכון ונגיע לאור גדול.
יותר מידי מלנכוליה שטפה אותי הבוקר, הצליחה להוריד קמעה את גלי האופטימיות שגואים בי. כדי לחזור לאופטימיות מלאה, למלא את המצברים באנרגיה מתפרצת, כובשת. צריך להשתמש בכל הכלים שעומדים לרשותי. אורך רוח, סבלנות, התמדה, אמונה, נחישות והרבה אהבה.