המשמעות האמיתית

פסח עבר , החודש נותרו יום השואה , יום הזיכרון ויום העצמאות הצמוד אחריו. עצב ושמחה בסמיכות, שלובים זה בזה כמו ין ויאנג כמו החיים עצמם.

החג עבר נפלא, אירחנו את המשפחה המורחבת ביום החג ובערב החג השני. התפריט היה נפלא נוספו עוד מספר מנות להיצע והקינוח הנבחר בסופו של דבר היו פירות טריים לצד עוגת מוס שוקולד (פרווה) שהייתה טובה ועוד מיני עוגות פסח תוצרת בית.

היום המימונה, עדיין לא אכלתי חמץ, למרות שאוהב פחמימות אני, לחם טרי, לחמניות ושאר בצקים אפויים, עושים לי את זה. כמו גם פסטות למיניהן על כל סוגי הרטבים המצטרפים אליהן. טוב, מכאן זה ברור שלא נכחנו בשום חגיגת מימונה לא במוצאי החג ולא היום.

בעבודה בשלב זה שקט, הקורס שרציתי לפתוח בנושא "ביקורת מזון ומשקאות" יורד מהפרק בעקבות מיעוט נרשמים. התקופה הזאת לא טובה לתחום הייעוץ העסקי והביקורת, עסקים מנסים לחסוך ולשמור את רמת ההוצאות שלהם נמוכה, למרות שמבחינה כלכלית ועסקית היה עדיף להם להשקיע בייעול התפעול, מניעת זליגות ובזבוזים, הידוק הביקורת והדרכת עובדים.

אני לא שוקט על השמרים וכבר מתפתחים כיוונים חדשים שמבטיחים עיניין ורווחים, אבל אלה עדיין לא באים לידי מימוש בטווח הקצר.  

עינת (אישתי) טסה הלילה לניו-יורק, היא תשהה שם עד יום שישי הבא. ענייני עבודה שהיא הצליחה לשלב יחד עם פגישה עם חברת ילדות שלה שלא ראתה כבר עשרים שנים. ההתרגשות רבה והעומס הוא רב. גם פה היא עמוסה בעבודה ועכשיו נוספת לה גם העבודה בניו יורק. לא שהיא מתלוננת, זה כיף לעבוד והיא אוהבת את העבודה.

עומס בעבודה נותן לנו את הביטחון היחסי, כל עוד יש עבודה, עומס ועיניין אז הכל בסדר. רצוי כמובן שהעבודה גם תתגמל כראוי ואז הכל נפלא. כל מי שמשקיע בעבודתו ואוהב את מה שהוא עושה, זה מתבטא בתוצרים שלו. אפשר לראות את ההתקדמות ואת האיכות של העבודה וזה גורם לסיפוק רב, ללא קשר איזו עבודה בדיוק עושים.

מחר אור, טל ואביב חוזרים לביה"ס. אני אצטרך להתמודד עם ההשכמה שלהם לבד בשבוע הקרוב. מקווה שזה יעבור בקלות. אתמול שוחחנו על הנסיעה של עינת, אור וטל תיארו את סצנת החזרה שלה:

"בטח שאמא תחזור היא תמצא את כל הבית הפוך. שאריות של פיצות על השולחן, בקבוקים מתגוללים על הרצפה. ערימות של בגדים וגרביים בכל רחבי הבית. כמו איזו דירת רווקים פרועה"  התפקעתי מצחוק, מה שהדימיון והסרטים מעוללים לנוער של ימינו.

עוד חודש של חגים (ואוכל) אחרינו, המנגל המסורתי של יום העצמאות מחכה לנו בסיבוב. (יחד עם ההורים שלי ואחי, אחיותיי ובני משפחותיהם).

המשקל הולך ונערם, מערכת העיכול מועמסת בשלל מטעמים ועובדת קשה. כבר אמרנו שעובדים קשה ואוהבים את מה שעושים, אז נהנים.

חופשת הפסח החלה בבתי הספר, טל ואביב שורצים בבית מול המחשב והטלוויזיה. אור לומד לקראת בחינות הבגרות והמתכונת המתקרבת. מידי פעם הם מזיזים כמה דברים בחדר או בסלון להראות שגם הם תורמים לניקיונו של החג.

הניקיונות לפסח מתקדמים בעצלתיים, נותרו עוד כל כך הרבה דברים לעשות. דברים שלא היינו מגיעים אליהם אילמלא החג המתקרב.

בעצם, אם לא היינו מגיעים אליהם והם לא הפריעו לנו עד עכשיו, אז אפשר להתעלם מהם?

לא נראה לי, עצם הידיעה שמעל הקרניז של ארונות המטבח נאספו להם כמויות אבק שחוגגות במנוחה, נערמות בבטחה, מפריע לנו. לא עוד, הם יתפנו, גם אם זה יהיה בעל כורחם. הסמרטוט הלח כבר ידאג לזה.

סנו מבחינתנו לא מבין על מה המהומה, הוא מרחרח כל דבר חדש שמונח על הרצפה, ומתרחק באדישות לכיוון צלחת האוכל שלו. קוקו ממשיך בשלו ומפזר מסביב קליפות גרעינים ודורה, מוסיף לשכבות האבק את תרומתו הנדיבה.

הניקיונות של פסח מתישים אותי, אני מוצא את עצמי חושב על מה עוד נשאר לעשות, ורק זה כבר גורם לי לקרוס באפיסת כוחות על הספה , להצטרף לבהייה הכללית בעוד תוכנית חדשות שמנסה לנתח את המצב הכלכלי, הפוליטי.

ביום החג מוזמנים אלינו הרבה אורחים. ההורים שלי, אחי ומשפחתו, ושתי אחיותיי ומשפחותיהן. כולל אותנו 23 איש . כבר עכשיו אנחנו מתכננים את התפריט ומנסים לעשותו חגיגי.

בתכנון: מרק עוף, עוף ותפו"א בתנור, חזה עוף מוקפץ עם ירקות בסגנון סיני, גולש בקר ברוטב יין אדום, דג ברוטב לימון, פטה כבד עוף לצד ריבת בצל, אורז לבן, ואורז עם עשבי תיבול, ומספר סלטים.

נותרה שאלה אחת פתוחה, מה יהיה הקינוח. מגבלות הכשרות מורידות הרבה מהאפשרויות הרגילות ואנחנו נותרים עם המוצרים הקנויים והכשרים.

חודש אפריל יעבור בטיל, ערב חג פסח, חג, חול המועד, ערב חג שני, חג שני וביניהם שבתות, נראה לי שנצטרך אחרי כל זה קצת לנוח, לא?