המשמעות האמיתית

שנתיים עברו, הגענו להיום עם תובנות חשובות. הדברים זורמים, הפילוסופיה השתכללה. אני מצליח להסתדר אבל מחכה לפריצה הגדולה שתגיע. אני מרגיש את זה.

יש סיפור (אמיתי) על בוקר אחד שבימי הבהלה לזהב, קנה פיסת קרקע באזור שהיו שמועות לגביו, על מנת לחפור באדמה למצוא עורק זהב ולהתעשר.

הוא יצא לשטח ואומנם מצא עורק זהב. לקח הלוואות גדולות, קנה מכונות כרייה והתחיל לעבוד. בשלב מסויים הוא איבד את העורק, המשיך לקדוח ולחפש. לקדוח ולחפש, אבל לא מצא דבר. בסופו של דבר הבוקר התייאש ונכנע. הוא מכר את המכונות והקרקע, בכסף מועט, לסוחר.

הסוחר הזמין מהנדס לבדוק את המכרה, ולפי חישוביו עורק הזהב המשיך במרחק מטר מהמקום בו הבוקר התייאש והפסיק לקדוח ולחפור. הסוחר המשיך במלאכה וגרף מיליונים.

מוסר ההשכל בסיפור הזה (אמיתי לגמרי): לעולם לא להתייאש, להכנע או לאבד את התקווה.

אל תעצרו מטר מהזהב.

ראיתי לא מזמן סרטון באינטרנט על קוף, שתנין תפס אותו בראשו בין מלתעותיו. התנין הידק את לסתו. עוד מעט הוא זוכה בארוחת צהריים. הקוף הקטן לא נכנע, הוא נאבק בידיו וברגליו, למרות חוסר הסיכוי להאבק בתנין הגדול. בשלב מסויים הצליח הקוף להכניס את רגלו לעין התנין. התנין המופתע פתח את פיו, הקוף השתחרר וחזר ללהקתו. פצוע קל, אבל חי.

מדהים, מעורר השראה.

אם אתה מאמין במשהו לך עליו עד הסוף. כל לא שתשמע לאורך הדרך, יקדם אותך בצעד לכיוון ה - כן .

תחשוב טוב יהיה טוב. יש ביכולתינו להשפיע על מה שקורה לנו ומה שקורה סביבנו.

כדי ליישם את הפילוסופיה הזו שלמעשה היא דרך חיים. נתחיל בתרגיל פשוט.

מי מאיתנו לא נתקל בבעיה שהוא נוסע במכונית מגיע ליעד ולא מוצא מקום חנייה. הוא/היא מתחילים להסתובב מסביב ולחפש מקום פנוי. לעומת זאת יש אנשים שרק מגיעים למקום, מחכה להם חנייה קרוב לפתח הביניין, או שמתפנה עבורם חנייה בדיוק ברגע שהם מגיעים.

התרגיל הבא הוא הקדמה ליכולות שלנו מבחינת כוח המחשבה.

כל בוקר לפני ההגעה לעבודה, צריכים לחשוב בדרך איך שאנחנו מגיעים יהיה לנו מקום חנייה פנוי.

צריך לדמיין איפה המקום ואיך אנחנו חונים בו. מקום החנייה מחכה לנו שנגיע.

יש להאמין שמקום החנייה מחכה.

צריך לחזור על הפעולה הזאת לאורך זמן עד שהיא תהפך להרגל. עד שמבלי שנצטרך לחשוב על כך באופן אוטומטי נאמין ונהיה בטוחים שיש לנו מקום חנייה.

התוצאות לא יאחרו לבוא.

עיקרי התרגיל: חשיבה חיובית, פיתוח דימיון, התמדה, אמונה, הרגל.

התנסו בתרגיל ושתפו בתוצאות, אשמח לקבל תגובות.

בעדכון הבא אמשיך בסיפור.

התמקמתי במשרד, קניתי ציוד, הכנתי כרטיסי ביקור וכל השאר. הגיע הזמן לשווק.

הכנתי מספר מכתבים שיווקים והתחלתי לשלוח באמצעות המייל, באמצעות הדואר ובפקס. שלחתי מאות מכתבים וחיכיתי לפניות של הלקוחות הפוטנציאלים.

במקביל התקשרתי לכל האנשים שהיכרתי במסגרת עבודתי. קשרי חיים זה אחד הדברים החשובים להצלחה.

הרבה הבטחות קיבלתי. רובן ללא קבלות. חלק מהאנשים לא רצה לעבוד איתי, משום שחשש ללא סיבה ממקום עבודתי הקודם. חלק מהם היו נחמדים אליי כל עוד היו צריכים אותי בתפקידי הקודם. וחלק, זה שהכי כאב, הודה בפניי, שיש אנשים ממקום עבודתי הקודם שרוצים לשים לי רגליים מסיבות אישיות ויעדיפו שלא יעסיקו אותי. כך אולי אשבר ואחזור למקום העבודה על ארבע. 

שמעתי הרבה משפטים, רובם בסגנון   - "נמצא דרך לשתף פעולה" - "נבצע איזה פרוייקט ביחד" - "נראה איך נוכל לשלב כוחות"

שום דבר לא יצא אל הפועל, אף אחד לא עזר אבל לכולם היו כוונות טובות. על זה כבר נאמר - " הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות"

הימים חלפו העבודה המשיכה, כמו שאומרים יש הרבה עבודה שצריך לעשות. למרות שזאת עבודה שלא מכניסה כסף. קמתי כל בוקר עם הרבה חשק ומרץ לעשייה. כשהגיע הערב, הצטערתי, לא היה לי מספיק זמן לסדר, לארגן, להכין ולשלוח עוד מכתבים. כתבתי תוכניות עבודה, פלחי שוק. ב - 10 , 11 בלילה הייתי חוזר לביתי ומחכה כבר שיהיה בוקר ואשוב למשרד.

הזמן לא עוצר מלכת הימים הצטרפו לשבועות וגם הם נאספו לחודשים.

קיבלתי מידי פעם עבודה קטנה פה, משהו שם. שום דבר לא רציני. התמורה לא מכסה את ההוצאות. לשבת כל היום לבד במשרד, כשחלק גדול מהזמן עובר מבלי לעשות כלום, זה מתסכל. אתה מגיע למחוזות רחוקים ולאט לאט האנרגיה והחיוניות זולגים ואוזלים.

התחלתי לקרוא ספרי ניהול, ספרי הדרכה, והגעתי למסקנה צריך לחשוב חיובי, להתמיד, להאמין ולא להשבר