המשמעות האמיתית

הנושא של חשדות ונשיא מורשע של מדינה בעסקת טיעון, מטריד את מנוחתי. אנחנו בתור האזרחים של המדינה, ראויים ליותר.

לא, לא דם אני מחפש. אני מחפש את הכבוד האבוד, את הניקיון מהביזוי של נשיא נבחר שלי (שלא אני בחרתי אותו, ואם זה היה תלוי בי הוא לא היה נבחר.) ,שהתנהג בצורה מבישה, פלילית. אין מקום בקרבנו לאנשים שלא מכבדים את זולתם שמתנהגים לעובדיהם בזלזול וגבהות נפש.

אין מקום בקרבנו לאנשים שאמורים לייצג אותנו בפני העולם בטכסים ממלכתיים ובפני שגרירים זרים, שאינם יודעים להתנהג. וגרוע מכך מזלזלים בנשים, מטילים מרותם ופורקים יצריהם בכוח. מטרידים מינית, אונסים, פיזית, רגשית,מילולית. לא היה ואין מקום לאנשים כאלה בחברה שלנו, כל שכן שהם נבחריה.

אני לא שופט אף אדם, אבל אם הוא הסכים לעסקת הטיעון, ויש כל כך הרבה עדויות נגדו. והצוות שלו אומר שהוא היה מודע לכך שהוא התנהג בזלזול לעובדיו. אז יש דברים בגו.

מקווה שא' תיקח אותו למשפט אזרחי פתוח, שתתבע אותו על מעשיו, לא בגלל הפיצוי הכספי אלה כדי לנקות את האווירה , להוכיח שאנחנו לא מדינת עולם שלישי, שראויים אנו לשבת בין משפחות העמים, עם רמה מוסרית גבוהה. שכוח ושלטון לא מנצלים את האדם חסר ההגנה, ומוסדות המשפט לא נוטות לכיוון השחיתות והשלטון.

אני מתבייש, בגלל אנשים כאלה, בגלל מערכת המשפט, בגלל הבוחרים, בגלל א' הראשונה , השנייה וכל השאר.

כשהחזאי אומר ברדיו עומס חום כבד ישרור ברחבי הארץ, והעבודה נכנסת למצב המתנה. אני יודע שזה יוביל אותי למחוזות אחרים, מחוזות של הרהורים ואולי משם תצוץ לה גם איזו תובנה ותקל את המעמסה הדחוסה.

אחד מהקשיים של הדרך בה אנחנו הולכים היא התמודדות עם הציפייה לדבר הגדול הבא שעומד להגיע. בוחנים אסטרטגיות, חושבים, מתכננים, מבצעים פעולות. ואז נשאר לשבת ולחכות.

הראש לא מפסיק לעבוד, המחשבות ממשיכות את מרוצתן, אבל המצב הסטטי הזה מכניס אותך להרגשה של חוסר מעש, למצב של איבוד החשק להמשיך. מזג האוויר הנוכחי, והחום השורר, תורמים את חלקם ונוטלים איתם כל פיסת אנרגיה עודפת. 

ואז מגיע משב רוח  מרענן, בריזה קלילה שיכולה ללבוש אינספור צורות. חיוך ממישהו זר, הכרת תודה קטנה באמצעות מחווה אילמת, פוסט נחמד שאעלה חיוך על פנייך, צחוק של ילדים שמפיגים את החום בשכשוך בבריכה קטנה על הדשא.

אני מביט החוצה דרך החלון ונראה כאילו העולם עצר. עומד במקום. העצים עומדים ללא תנועה, אין אנשים שהולכים על המדרכות, גם האוויר נעשה כבד, מכביד על מחוגי השעון, מאט את התקדמותם. אני יושב , ספק כועס על עצמי על חוסר ההתקדמות. מחכה להיאחז באיזו בריזה שתחלוף כדי להרגיש כמו לוליין בקרקס עם יצירתיות לא מוגבלת.

כל דקה שחולפת לא תחזור, האם אני מנצל אותה עד תום? האם היא, זאת הקטנה, תרמה לחיי משהו ראוי לציון?

בדרך כלל שואלים ילדים את השאלה מה תרצה להיות שתהיה גדול?

וזה מזכיר לי שורה שאני אוהב מהשיר SunScreen . בתרגום חופשי

"אל תרגיש אשם אם אתה לא יודע מה אתה רוצה לעשות עם החיים שלך, האנשים המעניינים ביותר שאני מכיר לא ידעו בגיל 22 מה שהם רצו לעשות בחיים שלהם. כמה מהאנשים בני ה 40 היותר מעניינים שאני מכיר, עדיין לא יודעים."

יכול להיות שאני עדיין לא יודע? עוד נקודה למחשבה נוספה על לוח ההרהורים, ממתינה בתורה להתבהר ולספק את התשובה.

אסיים בציטוט של קונפציוס שנותנת עוד הרבה מקום למחשבה בנוגע לחיים, לעתיד, להווה ולחיות את הרגע.

"בני אדם מאבדים את בריאותם כדי לצבור כסף, ואז הם מאבדים את כספם כדי להציל את בריאותם. בשל מחשבותיהם על העתיד הם שוכחים את ההווה, וכך אינם חיים לא למען ההווה ולא למען העתיד. ובה בשעה שהם חיים כאילו לעולם לא ימותו, הם מתים כאילו מעולם לא חיו"

החלטתי להשתתף בתחרות של סטימצקי, תחרות לכתיבת סיפור קצר.

שלושים סיפורים יעלו לגמר, עשרה מתוכם שיגיעו למקומות הראשונים יפורסמו בספר שכל הכנסותיו ייתרמו לרכישת ספרים עבור ספריות ציבוריות בעיירות פיתוח. הסיפור שיגיע למקום הראשון יזכה את מחברו בהוצאת ספר ביכורים.

רמה משתתפת גם היא בתחרות, וכתבה פוסט מקסים על קבלת הפרס. זה יהיה נחמד אם נהיה בקהל והסיפורים שלנו יגיעו לשלב שלושים הסיפורים.

מאחל בהצלחה לרמה, ולשאר הכותבים.

השבוע הולך להיות חם מאוד, צריך לשים לב ולשתות הרבה על מנת לא להתייבש. בין לבין איכלו הרבה פירות, פירות הקיץ מענגים את חושיי. בריח, בטעם בעסיסיות המתפרצת. אוהב אותם במיוחד קרירים מהמקרר.

משמשים נפלאים בעלי טעם חמצמץ שנושך את הלשון, אפרסקים עסיסיים, בעלי פלומה בהירה שמזכירים לי בריחם המשכר, ילדות שמחה. שזיפים חלקלקים בשלל צבעים כצבעי הרמזור.

וגם נקטרינות, ודובדבנים שכמעט תמיד מזכירים לי את לבנון על פירותיה הנפלאים ובמיוחד וילה מסויימת שבחצרה שכנו להם שני עצי דובדבן שבדיהם עמוסי הפרי היו כורעים תחת כובד המשקל. מצפים שנקטוף אותם, נשים בקערה עם קוביות קרח ונתענג על טעמם הנפלא.

ואיך אפשר בלי מלונים, ואבטיח אדום קר יחד עם קוביות גבינה בולגרית ליד. רק תיאור התמונה של שלל הצבעים הזה ממלא את פי בטעם, עסיס וכמיהה לאהבה.

אז בברכת שבוע נפלא, קריר (עם מזגן ופירות והרבה מים).