המשמעות האמיתית

עוד שבוע עבר, דומה לשבוע שחלף לפניו ובאופן לא מפתיע לשבוע שיבוא אחריו. החיים זורמים להם במורד הקיץ המהביל. הים שוטף את גליו אלי חוף, מידי פעם בריזה נעימה חולפת ומצליחה להחליף את החמימות הדביקה בתחושה נעימה.

שלשום בערב הייתי בחתונה באחד מאותם גני ירק, באמצע שום מקום. באופן עקרוני אני אוהב אירועים ושמחות. חוץ מהשמחה המתפרצת, זה זמן מצוין לראות את כל ענפי המשפחה, גם הרחוקים שבהם. להתעדכן, מה חדש? איך גדלו כולם, ודברים כיוצא בזה. האירועים באים בגלים, לפי הגיל הכרונולוגי בו אנחנו נמצאים. לכל גיל יש את האירועים שלו, שבאים בתקופות שונות בחיים. אני כבר לא בשלב של חתונות. אני בין השלבים, בין השלב של החתונות של החברים ושכבת הגיל לבין השלב של החתונות של הילדים, (יש עוד זמן). השלב הנוכחי הוא שלב הבר/בת מצוות של הילדים.

אולי בגלל שאני בשלב אחר, לא התחברתי לחתונה של שלשום. מצב רוח, היה. פגישות עם מכרים וקרובי משפחה, היו. אבל בכל זאת היה חסר משהו. אולי לא התחברתי לתקליטן, או לא אהבתי את האוכל. אולי המרחק של הגן, באמצע שום מקום. ואולי כי אני נמצא בין השלבים. אבל בגדול היה נחמד, ואתם יודעים מתי אומרים על משהו שהוא נחמד.

אתמול היה משחק חצי גמר במסגרת יורו 2008 . טורקיה – גרמניה. התלהבות מול טכניקה. צפוי להיות מעניין. אני לא צפיתי במשחק הזה, ההנאה הייתה מובטחת לחובבי הכדורגל. בדקה ה – 90 גרמניה ניצחה 3 – 2 , למרות שטורקיה הייתה יותר לוחמנית, מתלהבת והיה מגיע לה לנצח. על המשחק התעדכנתי בתקצירים.

במקום לצפות במשחק הלכתי להופעת ג'אז מרגיעה, בתיאטרון הסמטה ביפו. במקור היה צריך להיות ערב מחווה ללואי ארמסטרונג, ג'ון קולטריין וריי צ'ארלס. בפועל היה שינוי בתוכנית שלא ידעתי עליו. היה ערב ג'אז של תיכון א' לאומניות . נהניתי מאוד מהכישרונות הצעירים, בוגרות בית הספר במגמת הג'אז בהנחיית דפני לוי (אין קשר משפחתי). אני צופה עתיד לכמה מהבוגרות במיוחד לטינה סוקולוב.

אור, שנמצא עכשיו בתקופת בחינות, ישב ולמד אתמול כל היום, ברגעים אלה ממש הוא נמצא בבחינת הבגרות בהיסטוריה. אני מאחל לו בהצלחה. אני בעד לימודים, ללמוד תמיד ובמגוון תחומים. להטמיע את החומר ולהפנים אותו, לדעת כל מה שאתה יכול.

את הבחינות אני פחות מבין, למרות שצברתי בהם הצלחות. הרי תמיד אנחנו יכולים לפנות לספרים, לרענן את הזיכרון. אז למה במבחן אי אפשר להשתמש בהם? מבחן עם ספרים וחומר פתוח, הרבה יותר, משכיל, מלמד ובוחן את הידע האמיתי שלך. לדעתי, הוא גם הרבה יותר קשה, אם עושים אותו כמו שצריך.

היום בערב אני אקח אותו ואת טל, להירגע בחוף הים. נצפה במשחק חצי הגמר השני, רוסיה – ספרד באחד מבתי הקפה בחוף. גם המשחק הזה צפוי להיות מעניין ורב שערים.

סופו של יוני, הוא תמיד הבטחה לחופש הגדול שבפתח. להרפתקאות קיציות חמות. לים , חוף וגלים שלווים. לבגדים קצרים ומרעננים ולבריזה שאולי תגיע.

שנתיים עברו, וגלעד שליט עדיין בשבי.

מדינת ישראל צריכה לעשות את כל אשר ביכולתה ובכל מחיר על מנת להחזירו הביתה. אותו ואת החטופים מלבנון אלדד רגב ואהוד גולדווסר.

צריך לדעת כל לוחם וכל חייל במדינת ישראל, שהצבא והעם מאחוריו. זאת חובתנו המוסרית ומכאן כוחנו. הכוח הגדול של החייל ששומר על ביתו ומדינתו נובע מעצם הידיעה שהוא לא לבד ויש לו על מי לסמוך.

צריכה לדעת כל אם וכל משפחה בישראל שהמדינה והצבא עומדים מאחורי יקיריהם ויעשו הכל כדי להחזירם הביתה, בכל מצב וללא קשר למחיר.

צה"ל הוא אחד מהצבאות החזקים בעולם, מבחינה צבאית, רוחנית ומוסרית, אם לא החזק שבהם. רוחו של צה"ל ועוצמתו מורכבים מהערבות ההדדית הזאת, מהמחויבות ללא פשרות, לדאוג לביטחונם ושלוות נפשם של חייליו ובעיקר בני משפחותיהם ומכריהם.

מחבלים וטרוריסטים, תמיד יהיו. את אלה שמאחורי סורג ובריח , מחליפים אחרים. חלקם מפעילים מערכות גם מתוך הכלא. אין שום טעם שיהיו בכלא, וחיילנו יהיו בשבי. כמו שהגענו אליהם פעם אחת, נוכל להגיע אליהם עוד פעם , אם ימשיכו במעשי הטרור. הטרור הוא דרך ולא מטרה, כשהופכים אותו למטרה כמו ארגונים קיצוניים שונים, הוא מאבד מכוחו ומשפיותו ואז אי אפשר לשים אותו מאחורי סורג ובריח, צריך לעקרו מהשורש.

יוחזרו גלעד שליט, אלדד רגב ואהוד גולדווסר, עכשיו.

ביוני , לפני שנתיים פחות 4 ימים. פתחתי את הבלוג. שנתיים עברו וכמיטב הקלישאות הרבה מים זרמו אל הים. ואצלי , מה התרחש בחיים? מה השתנה?

עוד הזדמנות לספירת מלאי, מבט לאחור, סקירה של הדברים שעשיתי, מדידה של המרחק שעברתי. מבט מפרספקטיבה קצרת ימים. הסתכלות על העבר הקרוב. האם עמדתי ביעדים שהצבתי לעצמי? האם שאיפותיי התגשמו? או לפחות חלקן?

הרבה שאלות עומדות על הפרק. לרובן יש לי תשובות, למרות שהתמונה השלמה עדיין לא התבייתה על הפוקוס.

יומן חיים, יומן של יצירה, תיעוד, מחשבות, תובנות. יומן שבקפליו מסתתרים שמחות, תקוות, אכזבות והמון אופטימיות.

אני עובר על הפוסטים שכתבתי ומגלה שאלה בעצם חיי, נזכר בכוונה, במשמעות. לכל מילה יש משקל, אף אחת מהן לא נכתבה בהיסח הדעת. עובר לתגובות, והלב מתרחב. קוראים ומגיבים, המילים מצליחות לגעת, להתחבר (לפחות כך אני מקווה).

לגביי, אני עומד פחות או יותר באותו המקום, עדיין הולך בדרך אל, מנסה למצות גם את הדרך, כי היא החיים עצמם. הזמן לא עוצר, רצוי ליהנות גם מהמסע ולא רק ממה שמחכה לנו כשנגיע למטרה שהצבנו לעצמנו.

55 פוסטים נוספו השנה, כולל זה . בממוצע אחד לשבוע, נכון היו גם שבועות שלא כתבתי. מחוסר זמן או מהיעדר מילים שתתחברנה למשפטים בעלי משמעות ועיניין.

4 בלוגרים הוסיפו אותי לרשימות הצד שלהם, אני מוקיר ומעריך זאת מאוד, באופן אישי.

6 מנויים חדשים הצטרפו אליי השנה ואני שמח על כך ומקווה שהם נהנית מכתיבתי.

5,618 כניסות נוספות , צבר הבלוג בשנה האחרונה.

תודה, לכל המנויים, הקוראים, המגיבים והנכנסים. שתהיה השנה השלישית שבפתח, שנה פורייה, מועילה ומלאת הנאות קטנות ושמחות גדולות.