המשמעות האמיתית

יום שישי מתקרב בצעדי ענק, כבר מריחים אותו מעבר לפינה. השלווה מתחילה לעטוף את הסביבה כמו שמיכת קיץ קלילה. כמעט סוף שבוע , מתנגן בגלגל"צ כבר מהבוקר. כמו אומר, תתכוננו השבת מגיעה. הגיע הזמן להניח את ההמולה של שבוע העבודה בצד ולהתכונן להירגע.

אני אוהב את סופי השבוע, על סדר היום הדיי קבוע שלהם. מידיי פעם משנה אותו איזה אירוע. אורחים שמוזמנים לארוחת ערב, או טיול מתוכנן לשבת. אבל השיגרה נשמרת.

בחוץ החום מנסה לשמור על שיגרת הקיץ אבל המזגן נלחם בו בעוז, במשרד, במכונית ובקניות. ברוב המקרים הוא גם מנצח. ואם לא, אז המחשבות המרחיקות לחוף הים ולבריזה הנושבת ממערב לעת ערב מרגיעות את עומס החום. כמובן שגם פלח אבטיח קר, קרטיב, גלידה ואייס קפה עושים את העבודה נאמנה.

החופש הגדול מגיע לסיומו ועונת החגים כבר שולחת את אותותיה. החגים הם יותר חופש מהחופש גדול, גם אנחנו לא עובדים ויכולים לבלות עם הילדים. לטפל קצת בבית. להסדיר את כל הדברים שדחינו, מקוצר זמן, מעומס או סתם מחוסר רצון לטפל בהם. ויש הרבה כאלה שצריך לעשות, כשיהיה זמן. תקופת החגים והגשרים שביניהם, מחסלת את כל התירוצים.

בעבודה רואים את האור שמבליח לו בקצה עונת המלפפונים. האור מבליח פנימה, שולח קרניים מחממות שמושכות את העגלה לדרך ההצלחה. הוא רותם אותה במוסרותיו העשויות אור, ומעלה הרבה סיבות לאופטימיות נוסקת. כמה פרויקטים גדולים מתגבשים, הצעות נשלחות וצפויות להתממש.

"מלחמות כבר לא קורות בחורף" מצד שני גם סערות לא קורות בקיץ. הוא הולך ונגמר ועוד שנה שקטה תעבור לה בסך.  

חג האהבה ט"ו באב שחל מחר, בא כדי שנוכל לבטא את האהבה שאנחנו מרגישים בחיי היום יום, אבל לא מבטאים בקול או בסימן. השיגרה מעכלת את האהבה, לא מותירה לה פנאי. אנשים יכולים לחיות כל חייהם באהבה גדולה אבל לא לבטא אותה במילים.

הנה הזדמנות לקחת פסק זמן מהשיגרה, להחיות את האהבה, להקדיש לה זמן ותשומת לב. מתנה קטנה סמל לאהבה, בלון,שוקולד, פרח. פינוק קטן כמחווה , ארוחת בוקר רומנטית, עיסוי חושני. והעיקר הרבה אהבה.

אושר גדול מציף אותי כשאני מפנה את תשומת ליבי ומרענן את האהבה שעוטפת אותי. מסיר בעדינות את הקורים השקופים שמכסים אותה בחבלי שינה. ממרק אותה ומקשט בזיכרונות עמוסי פרפרים בבטן.

הרבה נכתב על אהבה, מתפרצת, כובשת, לוהטת. סערת חושים שמגובה בתשוקה. אבל באהבה יש הרבה יותר מזה. הקשר שמתהדק והופך ליישות אחת עד שלא מבדילים בין השניים, ההרגל ששוחק את ביטויי האהבה הישנים. התמיכה, העידוד ושותפות הגורל.

לפעמים כשאני הולך בים או ברחוב ומביט סביבי, אני רואה זוג מבוגר שהולכים יד ביד. מחוות קטנות של אהבה, ליטוף עדין להסרת גרגר אבק, יישור צווארון או קמט בשמלה. זה מעלה דוק של לחלוחית בעיני, אושר צרוף.

חג האהבה , אהבה בין בני זוג. אבל יש יותר מזה, אהבה של הורים לילדיהם, אהבה לנכדים, אהבה בין חברים. אהבה לשם אהבה.

מאחל לכם סוף שבוע של אהבה, אהבה מלובה בזיכרונות. לוהטת, כובשת, מתפרצת, משכרת.  

אוגוסט במחציתו, עולם כמנהגו נוהג וממשיך להסתובב. אולימפיאדת בייג'ין ממשיכה לייצר שיאי עולם בבריכה ותירוצים במשלחת הישראלית. אין לי טענות למשלחת ,נשברו כמה שיאי ישראל בבריכה, הופעה מכובדת של גל יקותיאל ושחר צוברי בנתיים מככב, ויש עוד למה לצפות.

התלונה העיקרית שלי היא למדינה, לשר המדע, התרבות והספורט, ראלב מג'אדלה. שעל תפקודו וידיעותיו בספורט אפשר לכתוב ספר, אם כך פני הספורט אז מה המצב במדע ובתרבות. לעיריות שלא תומכות באגודות הספורט ובספורטאים הפועלים בתחומן.

אחי יעקב לוי התחרה באולימפיאדת לוס אנג'לס 1984 בהתעמלות מכשירים. את כל האימונים מימנו באופן פרטי במשך שנים. הוא היה המתעמל האחרון שזכה בכרטיס לאולימפיאדה עד אלכס שאטילוב שמייצג אותנו בבייג'ין ועלה ולגמר בקרקע. הוא גם עבר את המינימום האולימפי וקיבל את הכרטיס לאולימפיאדת סיאול 1988 . 20 שנים עברו עד שמתעמל נוסף עבר את המינימום ונשלח לאולימפיאדה, וכן הוא עולה חדש. נשאלת השאלה: למה?

עד היום אחי עוסק בהתעמלות מכשירים וטרמפולינה, מאמן ילדים, נערים ובוגרים במסגרות תחרותיות, שופט בינלאומי, ועדיין מממן את הספורט ההישגי ולא זוכה לתמיכה כלכלית. פרנסה אין פה, מאבקים יש בשפע. חבל