שבוע בין ראש השנה ליום כיפורים. תקופה של בין חגים, ואחר כך סוכות. אני חושב על העתיד שמבחינתי מתחיל מיד אחרי החגים וזה עושה לי טוב. אחרי שנתיים של מאבקים מוצלחים יותר, מוצלחים פחות. זמן חשבון נפש, האם הדרך שבחרתי היתה טובה. מה הייתי יכול לעשות יותר טוב? ואיך?
בסקירה לאחור אני רואה שהאסטרטגיה היתה נכונה וגם אם לפעמים עשיתי דברים שלכאורה נראו לא קשורים, למדתי תחום חדש, השקעתי במשהו שלא היה קשור באופן ישיר לתחום העיסוק. הכל בסופו של דבר התקשר והראה את סיבתו. זה כאילו שהיתה יד מכוונת מלמעלה שכיוונה אותי והראתה לי את המסלול שצריך ללכת בו.
התפזרתי על שני כיוונים משלימים בשתי חברות שונות אחת שהקמתי ואחת שהצטרפתי אליה ובסופו של דבר אני מתחיל תחום שלישי, מרתק, שונה.
החיים מנווטים אותנו בין גלי הזמן, פעם אנחנו במרומי הגל ופעם נשברים לקרקעיתו. והזמן סוער וגועש ולפעמים כמו עכשיו בתקופה הזאת של בין החגים, כאילו שום דבר אינו קורה, מישור חלק ללא שום רוח מטלטלת, ללא משב מרענן שיזרים אוויר צלול.
תנו לרוח לנווט את מפרשיכם, השמעו לקול הפנימי הנסתר של האיטואיציה. אני מאמין שלכל דבר שקורה יש סיבה, גם אם היא לא נהירה לנו באותו הרגע.
שאיפה, אמונה, סבלנות, התמדה, התמרה,דימיון ותכנון הן מילות המפתח שלי לשנה החדשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
