ראש השנה ויום הכיפורים מאחורינו, שני צעדים מסוכות שכמו רוב החגים השנה גם הוא נחגג בסוף שבוע. סוף חודש ספטמבר, חודש החגים. ההקלה במזג האוויר מורגשת לפרקים. בערבים יש בריזה נפלאה שמגיעה מהים, אפילו קצת קריר.
הילדים בקושי הרגישו את עול הלימודים וכבר החופשות החלו לבתר את הרצף הלימודי. הזמן חולף עמוס בפרטים קטנים של החיים, נושא עימו תחושות עמומות של זיכרון. שום דבר מיוחד או ראוי לציון.
יחד עם חשבון הנפש ביום הכיפורים, כשיש זמן לחשוב נקי, ללא רעשי הרקע האופייניים לחיים בעיר. עולות מחשבות על הזמן העובר, המטרות, המהות. נושאים שלא עוסקים בהם ביום יום, כשמירוץ החיים שועט ולא מתיר פנאי לפילוסופיה קיומית.
יצא לי לחשוב על שורה שקראתי באחד מהספרים שהתגלגל לידיי. "תשקיע בחוויות לא פחות משאתה משקיע בנכסים" – בציטוט חופשי (טוב שיפצתי אותו קצת).
כמה נכון המשפט הזה. תחשבו על זה. השקעה בחוויות נשארת איתנו לאורך זמן. תמיד אפשר לשלוף אותן מהזיכרון ולהתענג בנוסטלגיה. חוויות בונות קשר עם האנשים איתם העברנו אותן. חוויה יכולה להיות כמעט כל דבר,אירוע,טיול,מפגש, ארוחה, בילוי, אתגר, מטלה, משימה.
הכל תלוי בצורת ההסתכלות על מה שאנחנו עושים בחיים ואיך אנחנו מקבלים את האירועים שנקרים בדרכינו. כמה מהם אנחנו מתכננים? וכמה תוכננו על ידי אחרים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
