אני כותבת פה עכשיו כי נראלי שזה יעזור להוציא קצת דברים החוצה..
אני לא מבינה כבר מה קורה איתי.. זה כאילו המוח שלי התאבן. אני כבר לא קולטת כלום.. הכל התבלבל.
החופש הזה פשוט משגע אותי. יותר מידי זמן לחשוב..
אני מרגישה חצי חייה.. חצי ישנה או משו כזה.. אני יודעת שזה נשמע מוזר.. גם אני לא מבינה את זה.
שאני נשארת בבית וכל היום בטלוויזיה או במחשב או סתם מפנטזת דברים. ואני משתגעת כבר..
וכבר שבוע וחצי שאני מרגישה שאני סובלת כי כואב לי.. ומי שיבין יבין.
אבל בעצם אני לא חושבת שאפשר להבין את זה. אני יודעת שזה נשמע טיפשי..
שאני כל הזמן מזיינת לכם תשכל איתו.. אבל ככה אני מרגישה.. ואולי זה פשוט שמשהו לא בסדר אצלי.. בעע
אני מרגישה שאני סובלת. ואני מרגישה את הכאב כאילו הוא כאב אמיתי.. כאילו נפצעתי.
אבל אין שומדבר שאני יכולה לעשות בקשר לזה. וזה הכי מעצבן..
אני עובדת עוד.. חח וזה כ"כ מעצבן ומשעמם.. אפילו שלפעמים ממש נחמד. אבל עדיין.. לרוב משעמם.
ומחר יש כזאת מסיבה לעובדים ולכל הצוות של המיזנון אבל ממש לא נראלי שאני ילך..
אלא אם כן אני ישנה את דעתי מחר..
וכולם נוסעים היום לפולין. אז אני נשארת כאן כמעט לבד.. חח אבל לא נורא אני ישרוד. אני מקווה..
אבל אני ממש יתגעגע לכולכם אפילו שזה רק ל8 ימים.. טוב נו זה עדיין המון זמן..
אני מקווה שאיכשהו עד שתחזרו אני יצליח לסדר לי קצת תראש ואת הלב.
הלוואי שזה יצא! אבל כנראה אני גם יסע לסלקום ווליום =]
וחוצמזה?.. יש תעבודה הזאת במתמטיקה שאין לי מושג מה לעשות איתה חחח.. זה כבר עצוב..
אני רוצה רק לצאת כבר מהדיכאונות האלה!! והכל יהיה בסדר..
אני חושבת על מה עוד לכתוב ולא עולה לי שומדבר בראש.. אבל אני עדיין מרגישה שיש בי עוד כאב בפנים..
כנראה אני פשוט אצטרך להסתדר איתו בנתיים..
חח איזה בולשיט.. נגיד.
בכל מקרה.. או any way בשפת הווקנין..
אני יגמור את הפוסט הזה בנימה חיובית! שיהיה טוב וטוב שיהיה!!
ומה שכן.. כלומר- and what that yes תמיד אחרי הירידות מגיעות העליות. אז אל לי לחשוש..
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
להית' =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
