And With My One Last Gasping Breath, I'd Apologize For Bleeding On Your Shirt

היה דבר קטן, תמים,

אך בדימיוני הוא ישאר שנים.

אותו הרגע, מספר הדקות.

עליהן אני חושבת, כל יום.. שעות.

מפנטזת על אותה האהבה,

אך מתעלמת מן המציאות הכאובה.

כל גופי רועד מהזיה.

וליבי מתפורר לו כגוויה.

האם יש גבול לו, לכאב?

ולמה אותי הוא לא אוהב?.

והזמן, כי הוא תרופתי היחידה.

כמה אאלץ ללגום ממנו בכדי להיות בריאה?

בנתיים צלקת חרוטה בליבי,

אך אצבור את הכוח, ואמשיך בדרכי.