אני רוצה לחזור לשם.

טוב שם.

אני לא רוצה להיות כאן, לחיות את החיים האלה.

אני רוצה לחזור לשם, אבל אני לא רוצה לאכזב.

מצד אחד אני כל-כך רוצה להפסיק הכל.

אבל מצד שני, אני כל-כך פוחד, אני פוחד שזה לא ילך שוב ושהכל יהרס מחדש.

אז אני רוצה לחזור לשם, או לברוח...

פשוט לקום וללכת.

אבל אין לי את האומץ שהיה לי אז.

אין לי מספיק כח.

אני רועד.

אני מרגיש את הריאות מתרוקנות.

מחכה עוד רגע, אבל כלום לא קורה.

אפילו לא דמעה אחת.

למה אפילו את זה אני לא מצליח לעשות?

הכל נהיה חסר משמעות.

הכל בגוונים של אפור.

הכל נראה אותו הדבר.

הכל חסר טעם.

אין שום סיבה.

הזמן עובר והכל נשאר אותו הדבר.

לרגעים קטנים נראה כאילו משהו עומד להשתנות.

אבל לא, הכל נשאר אותו הדבר.

שום סיבה להמשיך לחיות.

 שקט.

נ.ב

שיקרת.

אבל אולי עדיף כך.