אני לא כותבת פה כל כך הרבה...למען האמת פעם בחודש חודשיים אפילו שלוש...אני לא יודעת אבל היום ממש אני רוצה לכתוב על ההרגשה שלי...לגבי עצמי, לגבי המצב שהכל עומד לגבי היחסים שלי עם אנשים לגבי שאני כבר בת 19 וחצי!!! איך לעזזל הגעתי למצב הזה??!?!!??!?
הילדה הנצחית פתאום לאט לאט נעלמת לי!!! ואני לא רוצה שהיא תעלם!!!!! היא חלק בלתי נפרד ממני...אבל כל החרא הזה שנקרא התבגרות פשוט לא פיירי!!! ואם אני לא רוצה לגדול!!!?!?!? למה אני חייבת לעשות צבא ולהתבגר בצורה כל כך ישרה ומהירה?!?!?! לא רוצה לא רוצה ולא רוצה!!!
כל כך עצוב לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כל כך קשה לי לאבד חלק כל כך גדול מהחיים שלי!!! אבל אני יודעת שבשביל לשרוד...אני יהיה חייבת לוותר עלייך יקירה שלי...
כמה עברנו ביחד...כי פעם שעשיתי טעות הייתי יכולה להגיד זה בגלל שאני קטנה ונאיבית...היית עוזרת לי בהרבה צרות שהכנסתי את עצמי...והכנסתי:) ועכשיו..אני לא יכולה לזוז מטר בלי להיכנס לפאניקה שאני עושה משהו רע (לא בכוונה כמובן) אני בסטרס שאת מתרחקת ממני ואני בדיכאון רציני לקראת הפרידה ממך!!!
מי היה מאמין שלפני 10 חודשים התגייסתי לצה"ל...אני...הפרנואידית שבחבורה..הנלחצת מכל דבר חי...אני...10 חודשים בצה"ל ועוד לא נשברתי:):) חחחח...כמה מצחיק.... הייתי בטוחה שאחרי יומיים אני יבהל ויצא על נפשי...חחח...ואוו...כמה שלא טוב לי בצבא...אבל את מחזיקה אותי...כל כך שלמה ונאיבית...קטנה ושקטה...את הקול שבתוכי שאומר לי להמשיך ולא לוותר כמו כל הדברים האחרים שוויתרתי עלייהם בחיי!!!
כמה שאני אוהבת אותך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כל כך בא לי לחזור אחורה ולא לאבד כל כך הרבה דברים בחיים לי...אני רוצה...אני רוצה חופש...אני רוצה יכולת לעשות דברים שהייתי יכולה לעשות טוב יותר שיהיה טוב יותר..אני יודעת שעשיתי את ה - 100 אחוז שלי...אני יודעת עם זאת שהיה לי יותר לתת!!! ומשום מה לא יכולתי...נעתקתי...כאילו משהו רע לקח אותי אחורה ואמר לי: "מספיק...את לא יכולה " חחח...אני יכולה הכל!!!!!
אבל בגלל שאני הייתי עצלנית ומפגרת...הקשבתי לו....לקול המקולל הזה!!! אני כל כך שונאת את הקול הזה!!! למה אני לא יכולתי להתבגר יותר לאט!!!!
לעזזל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מה כבר ישאר לי אם את לא תהיה איתי? אני יהיה כל כך ריקה!! ריקה מרגש טוב, ריקה מחיוכים..אני יהיה רובוט של הממסד ויעשה בדיוק מה שיאמרו לי!!! איזה נורא זה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אוי ילדות אשוקה שלי=] אני עוד לא נפרדת ממך!!!!! לא!! ממש לא!!! אני רק רוצה להגיד לך כמה תחסרי לי!!! כמה אתגעגע אלייך!!! כמה אני תמיד אזכור אותך, יקח נשימה ארוכה...ורק יקווה לטוב!!!
כמו שסבתא אומרת: "תחשוב טוב, יהיה טוב"
אז..אני מנסה לחשוב טוב...אולי בסופו של דבר..יהיה טוב:)
אולי אם אני אחשוב חיובי אוכל סוף סוף להגיד לבחור ההוא שאני ממש נמשכת אליו שאני נמשכת אליו בלי הרגשות אשמה המפגרות שאומרות: "תסתכלי על עצמך...רולה ענקית כמוך...מי ירצה אותך" או "כנראה שאת צריכה להיות לבד"...איזה מפגרת אני!!!! אני מפסידה כל כך הרבה בחיים רק בגלל שאני מפחדת להיפגע, מפחדת מדחייה...אני פשוט לא חושבת הלב שלי יעמוד בעוד דחייה אחת!!!! זה כל כך מפחיד אותי שאני לא יעמוד בזה!!! כל כך הרבה פגיעות שאני לא מסוגלת... לאט לאט אני יותר ויותר נאטמת!!! ואם יהיה מישהו שבאמת יאהב אותי...אני פשוט לא ישים לב...ויאטם גם אליו!!! איזה לא פייררררר זה!!!!!!!!!!!!!!!!! אוף!O_O
נמאס לי!!! למה זה צריך להיות ככה?!??!?! למה אני לא יכולה...למה אין לי יכולת זה אמור להיות כל כך קל!!!
אולי כי בעבר כמעט אף אחד בחיי לא אמר לי כמה יפה אני?...אולי כי בעבר תמיד צחקו עליי ועל הגובהה הבלתי קונבנציונלי הזה שיש לי? למרות שאני חושבת שגובה זה אופי:) :P ורק בזמן ההתבגרות המהירה שלי הבנתי את זה! איזה פספוס!
אני ילדה מפוספסת!
איזה כיף שיש חברים...איזה באסה שהם לא נשארים להרבה זמן...
אני אספר לכם סיפור...
היה לי חבר טוב שלא נקרא לו בשמו האמיתי...נקרא לו אור...
אור היה החבר הכיייייייייייייי טוב שלי מכיתה...אממממממ...ז' בערך..
אני תמיד אוהבת לספר את הצורה הדבילית שנפגשנו..
אז נפגשנו בהפסקה..אני אפילו של איזה שני שיעורים זה היה...מתמטיקה ומדעים...
ואור החליט שאני המטרה הניידת שלו..ואני יוצאת משיעור מתמטיקה ואור יוצא לכיוון שלי...פתאום הוא החליט להציק לי..יש נקודה בגב שהוא היה אוהב ללחוץ לי בה שממש כאבה לי וגרמה לי כל הזמן לרדוף אחריו לכל מקום כמו איזה חתול ועכבר...ככה זה היה בערך שנה עד שפתאום לא ראיתי אותו ולא דיברנו כזה שנה אחרי..ופתאום אחרי שנה וקצת חברה משותפת שלי ושלו חיברה אותנו ביחד ומאותו היום אני פשוט הרגשתי מחויבות כל כך עזה לדאוג לאיש הזה!! הוא היה כל כך חשוב לי!!! הוא פשוט לא הבין עד כמה...החברות שלנו התעצמה עם השנים כמובן..וככה גם הדאגה שלי כלפי אור... כשגדלנו...בערך בכיתה י' אור החליט שהוא מנתק איתי קשר למשך 4 חודשים ואני במקום לכעוס עליו ולצעוק עליו ולהגיד לו שמה שהוא עושה זה טעות חמורה והאנשים שהוא מסתובב איתם הם אנשים רעים שרק יעשו לו לא טוב בחיים...
אני פשוט נתתי לו לעשות את הטעות הזאת עד שבסוף הוא הבין לבד כמה הוא היה טיפש...זה לא שלא אמרתי לו שהוא עושה טעות...רק ידעתי שהוא איש חכם וטוב מדיי כדי לא לשים לב לעיוורון המוחלט הזה שהוא היה שרוי בו! כמה הייתי גאה בו באותו יום שישבנו רק אני והוא בבית שלו אחרי 4 חודשים שהוא לא ראה אותי והוא אמר לי: "איך זה שאת תמיד צודקת"..כל כך גאה! ככל השנים עוברים...עברנו כל כך הרבה ביחד!! כל כך אהבתי אותו...אני ראיתי מה שאנשים אחרים לא ראו בו...אני הכרתי את האור האמיתי...והייתי כל כך שמחה!!! כי אף אחד לא הבין אותו...
אבל...
דברים מתגלגלים...והצרות שבבן אדם נהפכות ליותר ויותר קשות...אבל אני הרגשתי שאני רק יותר ויותר מתחברת אליו, נהפכת לאחת איתו..זאת הייתה הרגשה הכי טובה שהרגשתי בחיים שלי!!!! כאילו אני עפה...כאילו אין לי דאגות בכלל כשאני איתו...כאילו הכנפיים שלו ושלי מחזיקות אותנו מליפול למטה...
עד שביום בהיר אחד...קרה מקרה..שאני לא יכנס אליו...אבל זה פתאום הפך אותו למין מפלצת...כאילו חברות טובה של 7 שנים הייתה כלא קיימת בכלל...כאילו נעלמו הסיפורים..נעלמו החיוכים...נעלמו הסודות...נעלם המבט...נעלמה האהבה!!! ביום בהיר אחד הוא החליט פשוט לנתק את זה!! בגלל אי הבנה קטנה!!! בגלל שזה לא היה מתאים לו!!!
איך לעזזל אתה יכול לזרוק חברות של שנים בצורה הזאת?!?!?!?!? לפחות היית עושה את זה לאט!!!
לפחות היית מדבר איתי!!!! לפחות היית אומר לי...נותן לי את מעט הכבוד שנשאר לי!!!
ולא זורק אותי ככה לכלבים!!!! זה פשוט לא פייר!!!!! כי אני לא מסוגלת!!! אני לא מסוגלת לשכוח אותך!!1
אני לא מסוגלת למחוק 7 שנים מהלב שלי!!! זה יותר מדיי בשבילי!!!!
אני פשוט לא מסוגלת להמשיך הלאה...אני לא יודעת אם בא לי להרביץ לך...לקלל אותך...או פשוט...למחוק אותך!!
אבל איך לעזזל מוחקים אותך?!?!!?!??!!?!? איך!!?!?! אם כל דבר שני מזכיר לי אותך..
אני לא שונאת אותך...אני מאוכזבת ממך...אני פגועה ממך ובשבילי זה יותר גרוע מהכל!!
המצחיק הוא שאני מקווה שהדרך שבה הלכת....תעשה לך רק טוב...
ודע לך...שאני תמיד ינצור את הטוב בך!! לא משנה מה!!!
כי אתה האור שתמיד זהר עליי בסופו של דבר...ועל זה...קבל תודה!
עצוב אבל נכון.
ואוווווווווווווווווווווווו....אני מצטערת שאין בפוסט הזה כמעט פסיקים או..כל דבר שהוא שיגרום לפוסט הזה להיות קריא אבל...זה היה פשוט שחרור שלא הפסקתי לכתוב אז....סורי:)
טוב...תודה על ההקשבה:)
מקווה לחזור בקרוב...ומי יודע אולי אני ירשום פה על כמה שדווקא...נחמד לי:):)
בברכת: "מי אכל את הממליגה שלי?!?!"
עבדכם הנאמת כבשה בהפרעה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
