בעקבות ההצלחה הבלתי צפויה אני משמרת את הטקסט הזה ומעבירה הלאה לכל מי שלא זכה לקבל אותו בצבא, גם בעותק חופשי ברשת
(מסיבות מובנות נערכו בו מספר שינויים קלים, אבל התוכן לא נפגע ברובו)
היה כיף לא נורמלי.
שיט, איפה הגז מדמיע שלי?ועוד הבטחתי לגלזר שאני אגיד לו שלום לפני
שאני יוצאת, ושוב פעם הקוגנוס נפל. אמא שלו *&$&*$^%! ואיזה יום היום
ואיזה מזל שהראש שלי מחובר לגוף. באמת לקחתי הכל? איפה הטלפון שלי? איפה הסנסה?
איפה לעזאזל הארונית שלי? אה נכון, השארתי אותה אצל הדר. שיט, הבטחתי לליאן שאני
אעשה דו'ח אחת, איפה הבנות שלי בכלל? אה, נכון, אחת בסבב והשניה במטבח. אני אגיד
להן שלום לפני שאני הולכת. מתי ההסעה?
איף, זה כזה קשה להשתחרר מכאן, אולי לא עכשיו, אולי רק עוד קצת, לא
הספקתי עוד המון דברים...
חייבת להודות שכשניסיתי לנחש איך יראה היום האחרון שלי בצבא הצלחתי לא
רע בכלל:
-
סוחבת
המון חפצים בידיים (מחליטה להיות אקולוגית היום ולא להשתמש בשקיות ניילון) ונראית
ממש ממש מגוכחת.
-
מסתובבת
על א' כי שכחתי להביא בגדים אזרחיים
-
לא כל כך
בטוחה איפה או באיזה יום אני משתחררת אבל מאלתרת ומסתדרת איכשהו בכל זאת
מה שלא ידעתי זה איזו אמפריית- על אני
משאירה מאחורי, איזה אנשים אדירים פגשתי פה, איזה אתגרים טכנולוגיים ומודיעיניים
עברתי כאן וכמה מכל זה ימשיך איתי הלאה.
אבל האמת היא שאת כל זה שמעתם בכל שאר המיילי פרידה שקיבלתם ותקבלו
במהלך השירות שלכם. אז במקום זה קבלו 25 נקודות שעשו את השירות שלי שווה כל רגע
(בטוח יש עוד, אבל זיכרון כמו שאתם בטח יודעים זה לא הצד החזק שלי) לא חייבים
לקרוא את כולם, אפשר ישר לקפוץ לתמונה המביכה שבסוף.
©
ללכת
לישון בשלוש/ ארבע/ שבע/ אחת עשרה בלילה ולראות בדרך מישהי במשמרות מכינה קפה בחדר
אבל בשקט בשקט בשקט, בחושך, כמו נינג'ה. לדעת שאנחנו מכירים כל פינה בחדר שלנו כמו
את כף היד כי אנחנו דואגים לחברים שלנו שישנים ולא רוצים להרע להם גם במחיר שי אי
נוחות מתמשך. להרגיש גאווה עצומה בלב ועילוי מוסרי, להיכנס לחדר בשקט בשקט בשקט, בחושך,
כמו נינג'ה, להתנגש בפח ולשפוך את כל תכולתו על הרצפה, לאסוף את הכל ולא לשים לב
שנשפל שם גם משהו נוזלי ודביק, להחליק על הג'יפה ששפכתי, להתנגש בארונית, להתפשט
ולהעיף את החזיה שלי בטעות על רותם שישנה מתחתי, לקבל צעקות מעינב, מבט ספק נוקב
ספק מיואש מדנה ושסול תקלל את כולנו. לעלות למיטה בחיוך מסופק ולדעת שהעיקר
הכוונה.
©
להחליט
עם אמא שהפעם אנחנו רצות את מרתון תל אביב. להתאמן חודשיים בריצות ארוכות מסביב
לבסיס, בכל אימון לתצפת על הבסיס מהגדר ההיקיפית ולבחור את הצד שיש בו הכי הרבה
אנשים. לדפוק באותו צד ספרינט היסטרי לסיום ולהנות מהפרגון. לצאת מהבסיס עם ההורים
יומיים לפני התחרות ולעבור תאונת שרשרת של 4 (!) מכוניות. לפנות את אמא לבית חולים
ולתת לאח שלי הקטן את הפליז כדי שלא יהיה לו קר, להירגע כשהרופא מודיע שהכל בסדר
ולמרות המכות היבשות הלא סימפטיות בעליל לחזור הביתה ולהשלים אימון של 9 ק'מ עוד
באותו היום. לרוץ 10 ק'מ בשעה ועשרים עם אמא. קצת חבולות, אבל בלי לעצור לשניה. כל
מי שאי פעם הריע לי בדרך- עשיתם לי כל כך הרבה כוח. תודה.
©
לצאת
במאה בלילה מהמשרד ולגלות שהעציץ של הצבעונים שאת הפקעות שלהם הבאתי (וגם כמעט
החרימו לי אותן בדרך) באהבה למחלקה, וגם אני ורוני מילאנו אותו עם אדמה מהשדה רק
בזרת מריצה ופחית שימורים חלודה- נעלם. להתחיל לסרוק את הבסיס ולחפש אותו, להיכנס
לפרנויות ולחשוב שאולי מישהו שלא אהב את העציץ התנכל לו, קשר אותו בשק ושפך את
האדמה שלו ואת הפקעות לים. להבין שעד שיגיע הבוקר זה כבר עלול להיות מאוחר מידי.
להתחיל לשאול אנשים אם הם ראות 'עציץ בגובה כזה' ולערב בזה אפילו את המפקד התורן שנתקלתי
בו באותו לילה. לצאת לחפש אותו בחושך ליד האפסנאות עם תימור האח (אני לא חושבת שאי
פעם הודתי לך על המעשה הנאצל, שוב אלף תודה) כי מפחיד ללכת לשם לבד בחושך ולבסוף
למצוא אותו בריא ושלם, קבור מתחת לערימה של עציצים ריקים שיבגני הרס'ר אסף כדי להקים
פינת נוי. להעמיס אותו על העגלה של התורנים ולסחוב אותו בחזרה למקום (זותומררת,
להחזיק בידית של העגלה ולהתאמץ נורא בזמן שתימור סוחב אותו עד המשרד של בכר). ללכת
לישון בידיעה ש24/7 יש על מי לסמוך בבית הזה.
©
גיבוש
טיס, לא להבין למה המ'כים שלי כל הזמן הולכים הצידה עם הגב אלי אחרי שאני אומרת
משהו חכם. רק בסוף הגיבוש להבין שזה היה או זה או לצחוק לי בפנים. לשמוח בדיעבד
שהגעתי לפה ולדעת שלפחות יש לי חוש הומור מעולה.
©
'להפוך את הריחוף לנינוחות', הסלוגן שהמצאתי לעצמי כשעוד חשבתי
לצאת לקצונה. לעבור שינוי אישיות אמיתי ומפרך ולהיות באמת אדם פחות מעופף, סמכותי,
ואפילו מערכתי בקטנה. לחשוב שוב על כל דבר שאני עומדת להגיד ולקלוט שאין שום דבר
שאני באמת לא יכולה לעשות, אפילו אם אף אחד אחר לא חושב שזה יצליח. ליפול בסוף
בועדת ממ'ר אחרי שאמרתי לו שאם אני רואה חייל ישן בשמירה אני מעירה אותו עוזבת
אותו לנפשו. גם אם אני קצינה תורנית.
©
ואם כבר
קצונה, אז לנסות להשיג עוד קצת יתרת שירות כדי להרוויח עוד מחזור קצונה שאפשר לצאת
אליו. להבין שכדי לחתום דח'ש אני צריכה או לגור חודש וחצי בחו'ל או לבצע הרמת חזה
מסיבית שהצבא לא מוכן להגדיר כהוצאה רפואית. לספר את זה למפקד שלי באותו הזמן
ולראות איך הוא מתחרפן. (וברצינות- ליעד, לחצי ממה שיש לי היום לא הייתי מגיעה
בלעדיך, בין אם זה לעבור את רוב המסלול בדרך לקצונה, לקבל תפקיד פיקודי אחר ולא
פחות טוב במחלקה אחרת או סתם לדעת שיש מי שמאמין בי פה. תודה)
©
לחיות
בסרט שאני הבעיה הכי גדולה של כל האוייבים שלנו. לגלות כל פעם מחדש שזה לא כל כך
רחוק מהאמת.
©
לצאת עם
המפקד שלי מהקורס המתקדם. לשבת רק שנינו בערב סגריר בנמל תל אביב על הדק, לראות את
הקצף גלים מתנפץ בנתזים רומנטיים ואציליים. לדבר על תקלות.
©
ללכת
להביא את חולצות סיום הקורס של ההסבה שעשיתי מחנות המפעל של אדיב בשישי בצהריים
(איך בכלל נידבו אותי לזה? אין לי בכלל אוטו! כולה הצעתי את הפקס של אמא שלי כדי
לסרוק את הגלופה!) לעבור יותר מידי אוטובוסים ביום אחד, לשלם על החולצות, לחשוב
שהחלק הקשה מאחורי, לשכוח אותן באוטובוס שאני לא זוכרת מה המספר שלו בכלל ולקלוט
שחסר לי משהו רק אחרי חצי שעה, לטייל בכל מחלקות האבדות של תחנה מרכזית תל אביב,
להגיע הביתה בידיים ריקות באוטובוס האחרון לפני כניסת שבת ולקלל את כולם בלב.
להעריך את המשפחה שלי על זה שהם התאפקו היטב לא לצחוק עלי כל ארוחת הערב. לערוך
מחקר על כל קווי האוטובוס הפוטנציאלים שעליהם יכולתי לעלות באינטרנט, לאתר את
המרכז של ויולה (חברת אוטובוסים שמפעילה בדיוק שלושה קווים בכל העולם) ולגלות
שהחולצות שלי ברמלה. לשרוף יום שלם על להגיע לשם ולחזור. לא לנוח על זרי הדפנה עד
שהן נמצאות במדור ובאחריותו של מישהו אחר. לדעת שאולי הובסתי בקרב, אבל ללא שום
ספק- ניצחתי במלחמה.
©
להתחבא
בחדר של הטבחים ולעשות לארז מסאז' כפיקדון בזמן שאביבה לוקחת את המפתח ועושקת את
המטבח לקראת עלהאש של סופ'ש. לגלות שהם צילמו אותי שם ולהילחץ שאחד האנשים החשובים
בבסיס יגלה. לגנוב את החלב האחרון מהמקרר ולאיים עליהם שאם הם לא מוחקים את התמונות
אני שופכת את כולו על הרצפה. לשפוך לגימה אחת על הרצפה מחוץ לחדר ולצרוח שאני
משוגעת, ושהם לא מכירים אותי ולא יתעסקו איתי. להיקרע מצחוק בזמן שארז לבחור האם
עדיף לנסות לשכנע אותי להניח את החלב או את אלעזר למחוק את התמונה ולא יודע מה
לעשות. לנהל משא ומתן קשוח בזמן שכולנו כמעט משם מצחוק ולדעת שאחרי היום היחסים
בינינו לעולם לא יהיו מה שהם היו פעם
©
לדגמן
בעירום חלקי בשתי תערוכות של חברות מוכשרות שיש לי. אחת מהן זכתה במקום הראשון
בתחרות היוצרים של צה'ל ונתלתה במוזיאון הכט במשך חודש ומשהו, והשניה הייתה
פרוייקט סיום באמנות של ציורי גוף של חברה מוכשרת אחרת. לא להספיק להתרחץ ולחזור
הביתה ברכבת מרוחה בצבע, עם ציץ אחד בתוך קונוס שבולט לי בצורה לא פרופורציונלית
בעליל מאמצע החולצה, לחייך לעוברים ושבים בכל זאת. לחזור לדירה שלי ולחבר המקסים
וההמום שלי שעזר לקלף ממני שאריות של צבע במשך שעה. לדעת שזה אחד הדברים היותר
מגניבים שעשיתי בחיים.
©
להישרט
על ידי החתול הקטן והמרגיז ולהישלח לארבע זריקות נגד כלבת. שלוש בעכו ואחת
בירושליים. להינזף בחומרה על ידי כברי ולהבטיח לליעד לא לגעת יותר בחתולים עד סוף
השירות. לעמוד בזה. להכניס את הביטוי 'כלבת' לשימוש יום יומי כתואר לגיטימי לכל
דבר שהוא נאחסי במיוחד.
©
לגלות
שחברה שלי מהקורס עמדה לשדך לי בזמנו את גלזר, שלימים ייעשה המפקד הכיפי והתותח
שלי. לעצור מידי פעם ולתהות איך זה היה עובד אם זה היה מצליח. לרכל על זה עם קמבר
כל פעם שהוא לא שומע.
©
לנקות
שירותים מכל הלב. לחוש מינימום אלה יוונית בזמן שאני מקרצפת את המקלחות עם
אסלונית; לדעת שאפשר להתקלח יחפה אחרי שאני ניקיתי שם; להתקלח יחפה גם בכל שאר
הזמן.
©
לחזור
מהשבוע הראשון של הטירונות בשיא הרעל, אחרי שתדרכו אותנו להיות יצוגיים ואדיבים
לאזרחים. לרדת בבנימינה ולראות אישה מבוגרת מנסה לפרק את פח הכרטיסים של הרכבת
ולגלות שהיא זרקה בטעות את הכרטיס הלוך-חזור שלה בלי להשתמש בו. לשפוך אלפיים
כרטיסים על הספסל ולשבת איתה לנסות לברור מבין כל הכרטיסים כרטיס הלוך-חזור לאשדוד
(או לאשקלון? זה היה הרבה יותר קל אם היא היתה מדברת עברית!) שנוצל רק פעם אחת. לא
להתייאש. למצוא אותו אחרי חצי שעה ולעזור לה לאסוף את כל הכרטיסים חזרה לפח. לטפוח
לעצמי על השכם ולדעת שסבתא שלי הייתה גאה בי אם היא הייתה רואה אותי עכשיו. לגלות
שאיבדתי את הכומתה.
©
לגור עם
אשר באותו משרד. בהתחלה לחשוש מאסיפת הנגדים שמתכנסות בו מידי פעם ולסלוד מקפה
שחור, אבל אז לגלות שהם האנשים הכי כיפיים וסבלנים בבסיס. לעבור אצלו שיעור על כל
הדברים הטובים שאפשר להשיג ב'חבר', ללמוד על התואר שלו במזרח תיכון ועל איראן ועל
עלאווים ובאופן כללי לצאת להפסקות הרחבת אופקים של שעות במקום לעבוד על בסיס
שבועי.
©
הבנות
שלי, בין אם הן הנחפפות של גיא או של דניאל ושרה במקור, או שאתן של קמבר אבל שלי
רק בסופ'ש. או החיילות האמיתיות שלי שאותן אני אוהבת יותר מכולם. גם אם השתחררתם
לפני או חתמן עוד קבע, וגם אם קיבלתן רב'ט לפני חודש. אתן כולכן הייתן ותישארו
הקטנות שלי. ככה זה. אפילו אם גרתן איתי בחדר ובמקרה הייתן החברות הכי טובות שלי
שלוש שנים בפנימיה. תתמודדו.
©
לזכות
בפרס על עבודת צוות במחלקה, להבריז מהחזרות לטקס, ואז שישכחו להקריא אותנו בזמן
שההורים שלי ושל וידל מחכים בהתרגשות. רגע לפני שהטקס נגמר איילת הגיבורה סידרה את
זה איכשהו והמפקדים הבכירים שלנו עלו שוב לבמה והעניקו לנו תעודות במיוחד ובאופן
אישי. לא להבין מה לעזאזל קרה פה הרגע.
©
להיות
תורנית מטבח ולהתעצבן על הטבחים שמשאירים לי חדר סלטים הפוך ומבולגן. לעשות קונדס
ןלמלא קרואסון אחד בסחוג, לדחוף לו קצת שוקולד בקצוות, להחליק אותו לתבנית עם כל
האחרים ולהסוות אותו באופן מושלם. להודיע לטבחים שאם הם רוצים למצוא אותו הם
יכולים לנסות לרחרח כל אחד מהקוראסונים. או לחלופין לחתוך כל אחד מהם לחצי וככה
לגלות את המילוי, רק שאחר כך צריך ללכת להסביר לכל הבסיס למה יש מלא מלא חצאי
קוראסונים במקום שלמים. להוציא אותו מהתבנית בחשאי כדי שהם לא יסתבכו בסוף. כמעט
להשתין על עצמי מרוב צחוק כשעינב מספרת לי שהשמועה נפוצה בבסיס ומלא מלא אנשים
פתחו את הקוראסונים שלהם ובחנו אותם היטב כדי לוודא שהם לא מורעלים.
©
כשאתם
עושים חיקויים שלי. זה גדול.
©
להיתפס
על ידי קצינת (!) מ.צ. ולקבל דו'ח על: 'בלי כומתה; עם צעיף בלי מעיל;בלי דיסקית;
גרביים צבעוניות; שלא תואמות אחת לשניה; שני עגילים בכל אוזן'. להישפט, להיות
מרותקת לבסיס. מה שהוגן הוגן. לא לקחת את זה קשה מידי ולהינות מסופ'ש עם הסבב
השני.
©
לדעת
שעזרתי או השפעתי, או שהשארתי משהו אחרי. בין אם זה כי אתם משתמשים בסלנג שלי, בין
אם זה משהו שלימדתי מישהו מכם, אפילו אם תיקנתי חישוב או פתרתי תקלה; במיוחד אם
אתם כורזים לי בכל הבסיס או מקפיצים אותי בלילה, ואם זה אפילו כמה השקפות עולם
ומוסר שלקחתם ממני אז בכלל מדובר בעילוי מיוחד ובעוד יום שהלכתי לישון עם חיוך על
הפנים.
©
להיתפס
מלטפת את הנשק שלי בקורס יסוד. לא להבין למה מפסיקים לשבץ אותי לשמירות. לבלות
ימים שלמים עם הרב של הבה'ד כי כולם שומרים או ישנים והוא היחיד שיש לו זמן
וסבלנות אלי. לזהות אותו לפני חודש בחנות מדים בתל השומר ולגלות שגם הוא זוכר
אותי. פאק.
©
מפקד
היחידה נגע לי במרפק
כמו שגלזר אמר לי שגלקופ אמר מתישהו- זאת פריווילגיה להשתחרר עצוב.
תודה לכולכם על הכל, עשיתם למעני יותר מכל מה שיכולתי אי פעם לבקש
ובנוהל, כי ככה אני חותמת כל דבר חשוב שיוצא לי להגיד בזמן האחרון:
רק אל תשכחו את החלומות שלכם
למי
שמסתקרן- אני עוזבת את המשרד והכיסא הנוח ולא יוצאת לחברת הייטק משוגעת כדי לעשות
יותר כסף מגבע.
בחצי שנה הקרובה אני אעשה מועדפת בחקלאות בקיבוץ, מתכננת גם ללמוד לשיר ולהוציא
רישיון נהיגה. להחליט מה ללמוד באוניברסיטה כשאהיה גדול. לקרוא כמו משוגעת את כל
הספרייה של הקיבוץ, לחזק את האנגלית שלי וללמוד לנגן על משהו. לא כל כך חשוב על מה.
להבין משהו בפוליטיקה, לצבוע שוב לג'נג'י. לנסות את כוחי בכתיבת ספר או משהו,
להתנדב, לעשות קורס גלישת רוח בקיץ ובגדול- פשוט להינות מהאזרחות. מוזמנים להצטרף
אלי בכל אחת מהתוכניות.
אני
הייתי מאיה תקלות, מאיה אלה יוונית ומעכשיו מאיה אבוקדו.
תקראו לי
אם יש מלחמה
(אפשר גם כשלא)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
