מיומנו של סמוראי

שיח הדובדבן.

מצאתי אותך בין השיטים.                                               ואת שהבשלת והנבת פרי

עץ קטן עם פירות ירוקים.                                                לא שמרת אחד בשבילי

בוכייה כערבה.

אך נמרצת כצפצפה.

חמוצה היית כלימון.

אבל בשורשיך זורם דם אדום.

והרי כל כך חשקתי בפירות האסורים.

ולסוכך במהלך הלילות הסוערים.

להשקותך בחלב ולהאכילך בדבש

ולפתוח למענך שק דשן חדש

ואת שיח התשוקה היית קשה

ופרותייך לא הבשילו לפי בקשה

את החלב לא שתית ואת הדבש דחית

ומהדשן כל מה שנשאר זה שקית

ואני ימי על האדמה קצובים.

ואל ליוגב לסבול בשל שיח דובדבנים.

אך מידי אביב חשקה נפשי.

כאשר הקיץ נושב בעורפי.

ויום אחד הסתכנתי להציץ

מעבר לחומה שנבנתה בהקיץ

עומד לו עץ דובדבנים גאון

לא אותו שיח קטון