מיומנו של סמוראי

שיר שכתבתי היום אני מאוד מזדהה איתו מקווה שגם אתם (מצטער על השעה) ואין כותרת לשיר

היינו שלושה בתוך הערוגה.

שלושה פרחים צחורים.

עם כתר זהוב לאות הערכה.

להציג אותנו הנרקיסים.

היינו שלושה גדלנו ביחד.

בסתיו בחורף ובאביב.

כאשר בא הקיץ חיכינו בלי פחד.

להיקטף על ידי אוהב חביב.

וליום שאליו ביחד חיכנו.

הגיע התחיל ברגע הנכסף.

אולי את האושר אתם לא תבינו.

ברגע שאחד מאיתנו נקטף.

הראשון עם הנץ החמה נקטף.

על ידי ילד צעיר.

חברנו הוותיק מיד הוא נחטף.

לילדה שגרה בעיר.

וכך נשארנו שניניו בערוגה.

מחכים כל אחד לתורו.

לבקש מאותו אדם תודה.

על זה שבחר אותו.

חברי השני נלקח הוא מביתו.

בחצות היום על ידי עלם נאה

הגיש את חברי אל אהובתו

כמה שהיה הוא גאה

והנני נשארתי בערוגה לבדי

בכלא  של חול ועפר

תוהה בליבי מתי ייקחו כבר אותי

 הערוגה כזיכרון עבר

ואז הגיע הרגע עם בוא השקיעה

שבו בא אדם נעים

עם שער כה לבן ומקל הליכה

שעצר מולי לכמה רגעים

לקחתני בעדינות עם חלק מביתי

להציגני לבחירת ליבו

בביתם ביחד שתלו הם אותי

לראות את נצחיות אהבתו