מיומנו של סמוראי

בערב האחרון לשהייתו, בעודו מתכונן בחדרו שבמלון לדרך חזרה הביתה, התחוללה סופה שניתקה את החשמל,                                     שיתקה את התחבורה ואילצה אותו להישאר בחדר ללא מעש.

לאור תאורת החרום חיטט במגרת השידה שלמראשות המיטה ומצא ספר תנ"ך.

אחרי שעלעל בו מעט טלפן למרכזיה כדי לברר מתי יוכל לצאת לדרכו.

מאחר שלא היו כמעט אורחים במלון, וגם המרכזנית נתקעה בו בגלל הסופה, התארכה השיחה, ובסופה סכמו השניים שבסיום המשמרת שלה היא תעלה לחדרו להמשך ההכרות.

אחרי ששוחחו ולגמו מספר כוסיות בצוותא, עברו השניים למיטה ושם תינו אהבים עד חצי הלילה.

כשנחו זו לצד זה, עייפים ומותשים, אמרה האישה: "אם היו אומרים לי שאסיים את המשמרת בתינוי אהבים עם אדם שאני לא מכירה – לא הייתי מאמינה."

"אני דווקא כן ידעתי שזה מה שיקרה", אמר הגבר.

"איך יכולת לדעת?", שאלה האישה.

"זה היה כתוב בתנ"ך", הוא ענה.

"מה, באמת? באיזה ספר? באחד מספרי הנביאים?", שאלה האישה.

"לא", ענה לה הגבר, פתח את התנ"ך והראה לה שרבוט בכתב יד גס על הדף הראשון שזה תוכנו:

  " המרכזנית של משמרת אחה"צ נותנת חופשי !!!"