מיומנו של סמוראי

טוב אני יודע שזה באיחור אבל רק עכשיו יש לי טיפה זמן לכתוב.

זוכרים שבשבת שעברה היה את הסיפור עם הקשיש מאור עקיבא שהתקיפו אותו?

ובכן זה סבא שלי

בעיקרון אין לי הרבה מה לספר שלא סיפרו בחדושת

חוץ מזה שאבא שלי ביקש שאני אתעד הכל בוידאו ולהעלות לאינטרנט. ובכן.. עשיתי את זה עוד מזמן

והנה הסירטון:

http://www.youtube.com/watch?v=Bi9-bOnc6g4

אני מזהיר אותכם יש תמונות שהן קצת קשות לצפייה אז תעשו את השיקול שלכם.

אם אתם זוכרים ואם עקבתם אחרי הפרשייה הייתם יודעים שכבר תפסו את את העבריין. שהוא כמובן הכחיש הכל. וטען שסבא שלי עשה את זה לעצמו

ובנוסף האמא ה"נפלאה" של העבריין אמרה שחבל שהנאצים לא הרגו את סבא שלי. ובכן... אין פלא שהוא יצא ככה.

אח שלי כתב מכתב לאישה הזאת

שהוא ביקש ממני לפרסם.. אז אני נותן לו במה פה:

לגב' סטריקובסקי היקרה.

היה לך את הכבוד לעמוד כבל עם ומצלמה ולהביע את דעתך על סבי, "חבל שהנאצים לא הרגו אותו", אז בואי נעשה רגע טבלא שבצד אחד נרשום למה מזל שהנאצים לא הרגו את סבא שלי, ובצד השני נרשום במה את הועלת למדינת ישראל.

אני אתחיל בזה שאני אציג את עצמי, כי כשגרתי בשכונה הייתי ילד קטן ואת בטח לא זוכרת אותי.

אז נעים מאד, אני דביר רדר בן 26, סטודנט לרפואה שנה רביעית, סגן במילואים אחרי שתרמתי 4 שנים ממיטב שנותיי למדינה, דור שלישי למשפחת רדר בארץ.

אבא שלי הוא המורה והמחנך של בנך הקטן, רק חבל שאבי לא הועיל בחינוכו של בנך הקטן כי מה שהוא למד ממך ומאחיו הגדול בבית ראינו מעל מרקע הטלוויזיה.

הנה כבר 1:0 לזכות סבא שלי, שהוא נשאר בחיים. סליחה 2:0 גם אני וגם אבי השגנו משהו בחיים שלנו, בזכות חינוכו ואהבתו של סבי.

כשהייתי ילד קטן, וגרתי בשכונה, סבי היה נושא אותי על הידיים מהפעוטון ועד ביתו כדי לטפל בי ולעזור להורי בחינוכי, הוא הקנה לי ערכים של דת, ציונות ואהבת המדינה.

מה את הקנית לילדייך?

כבר 3:0 לזכות סבי.

ילדייך מסתובבים ברחובות זרוקים, מעשנים (ואני לא אתפלא אם הם מעשנים גם סמים), פושעים, ומעבירים את זמנם בישיבה על הברזלים. רחוק הם לא יגיעו, בזכות אמא מוצלחת שיודעת להתבטא ברהיטות מול מצלמות הטלוויזיה.

סבי ספג מספיק השפלות ועלבונות מהצוררים הנאצים על אדמת אירופה, הוא איבד שתיים מאצבעות ידיו בהיותו עובד במחנה כפייה, תאמיני לי שהעלבונות של בנך ושלך פוגעים יותר. ואתם מחשיבים את עצמכם כיהודים?!

סבי סועד את סבתי החולה מזה כ-13 שנה כשהיא מרותקת למיטה גוססת מאלצהיימר באהבה אין קץ ובמסירות שאני רק יכול להעריך, להעריץ, ולהצדיע.

ואותך אני אחשיב לקוקיה מהסיפור דירה להשכיר, הפקרת את גורל בנייך בידי אחרים וראי לאן הגיעו תכשיטייך.

אני מרפרף בזכרוני, ומריץ אחורה מחשבות של 26 שנים אולי באמת יש צדק בדברייך, ובאמת חבל שהנאצים לא הרגו אותו.

ואת יודעת מה, אין שום סיבה כזאת. אם מישהו היה צריך לעבור טיפול והתעללות כמו שבנך בכורך העביר את סבי, זאת את!!!! את גב' סטריקובסקי היקרה.

אני מאמין בקארמה, ואני מאמין שיש יושב במרומים והוא זה שיחרוץ את גורל סבי, גורלך וגורל בנייך. ואני סמוך ובטוח שמקומו של סבי בגן עדן נקנה ביושר רב ובעמל כפיים. בקשר אלייך ואל בנך... אתם תצטרכו לעבוד קשה מאד.

תמיד הייתי גאה שגדלתי באור-עקיבא, הייתי גאה בשכונה הזאת שכונת קנדי, שכונה שממנה יש לי זכרונות ילדות נפלאים ונהדרים שילכו איתי לאורך כל חיי, חבל שאתם הפכתם להיות חלק מהשכונה הזאת וחירבתם אותה.

אני מסתכל למעלה על מה שכתבתי ואני חש גאווה שאוגן רדר, הקשיש הזה בן ה-85 הוא סבי, סב שגידל אותי על ברכיו וחינך אותי.

בזכותו, בזכות בנו שהוא אבי, ובזכות אמי, אני נמצא איפה שאני היום ועל זה אני מודה לו, אני מודה להם.

אני גאה להיות דור שלישי למשפחת רדר הזאת, אני גאה להיות נכדו, וגאה להיות בנו של בנו.

ולך גב' סטריקובסקי היקרה, אני מציע שלמרות גילך המופלג, חזרי לתקופת מה לספסל הלימודים וקבלי קצת חינוך, תרבות ודרך ארץ, כי הופעתך הבלתי נשכחת בטלוויזיה לא הועילה לך.

אך אם אינך מסוגלת לחזור אחורה, חזרי לכוך שלך שממנו יצאת, ואל תצאי ממנו ושלא תעזי להתבטא כמו שהתבטאת מול מצלמות ערוץ 2 כלפי סבי, כי הצאצאים שלך בחיים לא יגיעו לקרסוליים של צאצאיו, וכן... מזל שהנאצים לא הרגו אותו!!!!

 היה חשוב לי לפרסם את זה. תודה לכל מי שקרא.

אני אכתוב גם פוסט על פולין, אבל זה בפעם אחרת

הסמוראי