מיומנו של סמוראי

שבוע לא קל עבר עליי הרבה תשאולים במשטרה על הסרט שעשיתי לסבא.

בקושי היה לי זמן לכתוב

מה שכן מתי שיצא לי לכתוב

המילים יצאו לכבוד אדם שאם אני לא מדבר איתו לפחות פעם ביום , קשה לי.

התעוררות.

רוצה אני שיר לך להקדיש.

רוצה אני להודות.

על זה שאת, אדם כה רגיש.

גרמת לליבי שוב לחיות.

נכון אולי לא הייתי כלי שבור.

ואת לא עמדת איתן.

אבל הצטלבו דרכינו, זה ברור.

זה מצחיק שאני חושב על זה מכאן.

אולי זאת הייתה באותו רגע חוצפה.

להסתכל אל סתר ליבך.

אבל רציתי נורא לשפר את ההרגשה,

שקוננה עמוק בנפשך.

אחד לשני עזרנו.

כל יום למדתי דבר חדש.

ואיך כל כך מהר הגענו.

למצב שאלייך משתוקק אני ממש.

אז מנסה אני לכתוב.

כמה מילות הערכה.

שאם תסתכלי ממש קרוב.

את ממש שיפרת לי את ההרגשה.