מיומנו של סמוראי

טוב היום הייתי בתל אביב  עשיתי שם כל מיני דברים... קניתי גם מסך ירוק!!!! (לצילום זה הדבר המגניב הזה שעושה רקעים מגניבים)

ובתחנת אוטובוס והרכבת סיימתי את הספר "בשורות טובות של ניל גאי-מן וטרי פראצ'ט

ספר מצחיק. קראתי את המהדורה המתורגמת הראשונה שיצאה בשנת 93 אז היו שגיאות כתיב וכל מיני טעויות הדפסה.. אבל זה היה מצחיק

אחד מהקטעים היותר מצחיקים בספר הוא אנקדוטה שמתארת את ביתו של מישהו בשם קרולי (שהוא דמות ראשית ) אז בבקשה:

[...למעשה, החפצים היחידים בדירה שזכו לתשומת לב אישית מקרולי היו העציצים.

הצבמחים היו ענקיים וירוקים ומפוארים, בעלי עלים בוהקים, בשרניים ושופעי בריאות.

וזה היה כיוון שפעם בשבוע הסתובב קרולי בדירה עם מרסס פלסטי ירוק, התיז מים על העלים ודיבר עם הצמחים.

הוא שמע על זה ברדיו בתחילת שנות השבעים, וחשב שזה רעיון מצויין.

אם כי דיבור אולי אינו המונח המדוייק כדי לתאר את מה שעשה קרולי לצמחים שלו.

הוא החדיר ללבם פחד אלוהים.

ליתר דיוק, פחד קרולי.

פעם בחודשיים, היה קרולי מרים את העציץ בו היה הצמח האיטי שבחבורה, או אחד שהחל להצמיח עלים חומים, או סתם לא נראה טוב כמו האחרים, ולוקח אותו לסיבוב בין שאר הצמחים

"תגידו יפה שלום לחבר שלכם", היה אומר לצמחים. "הוא פשוט לא עמד בדרישות..."

אז, היה יוצא מהדירה עם הצמח הסורר וחוזר כעבור שעה  עם העציץ הריק, אותו היה מניח במקום בולט.

הצמחים בדירה היו הצמחים הירוקים והמרשימים ביותר בכל לונדון.

והמבועתים ביותר.]

לא יודע למה זה פשוט מצחיק אותי

לכן אני לא מפרסם חתול היום... אז זה הכל להפעם

הסמוראי