מיומנו של סמוראי

לקחתי הפסקה רגע מהכתיבה של הסיפור... בינתיים שיר

משקיף אל עבר הזריחה

משקיף אל עבר הזריחה ומחכה .

מחכה שהיא תשוב, לה הוא מצפה.

היא תחזור, ככה הבטיחה אך מתי היא לא אמרה.

היא תחזור , זה מה שהיא הסבירה  אך מתי היא לא ידעה.

"חכה לי" ביקשה ולה הוא הקשיב..

את חייו למענה אפילו היה הוא מקריב.

וישב לו שם  בתקווה, האמין לה בכל ליבו.

ישב וחיכה לרגע שבו היא תתאחד איתו.

וישב הוא וחיכה ולא שינה לו מה אמרו כולם.

בשבילה היה מחכה הוא עד סוף העולם.

וכיצד זה נגמר האם היא  חזרה אל אהבתו?

לא ידוע אך הוא ממשיך עוד בשלו.