| 3/2009
פוסט פריקה-אחרי שנים שלא הייתי כאן..
סוף סוף מצאתי לאן לפרוק,לאן לפרוק את הרגשות שמשתוללים בי.
אני לא רושמת את הפוסט כדי שמישהו יראה יתעניין,כי תאכלס אני לא נמצאת בישרא כבר הרבה זמן,
אני פשוט צריכה לפרוק,לפרוק הכל,ואין לי למי או לאן אז נזכרתי שיש לי את ישרא.
אז ככה...
הרגשות מציפים אותי כמו צונמי,עוברים גדרות בניינים,מציפים,מטביעים,מחניקים...
אני כבר לא יודעת לאן לפרוק את הכמות האדירה של הרגשות האלה.
הייתי אתמול ביער,הלכתי רחוק מהמשפחה לפחות קילומטר וצעקתי כדי לפרוק,לא כל כך עזר,רק עשה כאב ראש.
אני כל כך צריכה אותו לידי,שישב ויחבק אותי,ושיגיד לי מילים,
מרוב אהבה וכאב יש בי שינאה,
לא הייתי צריכה לעשות את מה שעשיתי,כי מה שעשיתי גרם לו לאבד את הרגשות כלפיי ואת הרגשות שלי להגביר פי 100.
ועכשיו מה שקורה זה שהוא מרגיש מעולה,קם כל יום בבוקר הולך לבצפר,מחשבות חיוביות,מבלה עם חברים בכיף,
ואני...אני קמה בבוקר עם מחשבות עליו,הולכת לבצפר עם מחשבות עליו,מחשבות שליליות,מבלה עם חברה בבאסה,והולכת לישון עם מחשבות עליו.
ושוב ושוב ושוב וכך זה עורך ימים\שבועות..וזה לא מפסיק.
כי אצלו זה מה שהיה היה ומה שיהיה יהיה,אולי הוא צודק,אבל אני לא יכולה להתנגד לרגשות שלי,למרות שאני ממש ממש רוצה.
ואולי אחרי שתקראו תגידו:"כן,גם אני עברתי את זה" אז אתם טועים.
לכל בן אדם יש הרגשות אחרות,אפילו אם התהליכים והתוצאות שלהם דומות הן שונות לגמרי,
כי רגש הוא כמו טביעת אצבע,אין בן אדם בעולם שיש לו את אותו הרגש ואת אותן ההרגשות כמו לבן אדם אחר.
מה שאני מנסה לפרוק כאן,זה שאני,
לא אוהבת אותך,אני גם לא שונאת אותך,אני פשוט רוצה ליהיות איתך,רוצה להרגיש אותך קרוב אליי,להרגיש את הלב שלך דופק כשאתה איתי
לחשוב שאני אוכל לדבר איתך על כל דבר שאני רוצה ולא להתבייש ממך,זה בעצם מה שקרה לי עד עכשיו.
לא היה אכפת לי מה תחשוב עליי ולא היה אכפת לי מה תראה..ואחרי מה שקרה,הכל נעלם.
הרגשות,התחושות,השיחות,הכל.
וזה כל כך חסר ומפריע לי,שאני פעם ראשונה בחיים יכולה לבכות על מישהו שאני מרגישה.
לא נראה לי זה עזר לי,הפוסט פריקה הזה הסביר לי שאני אפילו
טוב אני לא יכולה להמשיך
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
