For what i'm living?
רק לסתומים יש תיאור בלוג... :) |
| 9/2008
ומה אני עושה בתוך הסיפור שנקרא חיים?!
היה לי הרבה מאד זמן לחשוב בשבוע האחרון..
בזמן שחולים ויושבים בבית ולא עושים כלום,מתחילים לחשוב,בעיקר על דברים שמתרידים אותנו..[אותי]
ובערב היו לי כל כך הרבה שאלות אחרי יום שלם של מחשבה,וככה זה 3 ימים..
למזלי יש לי ידיד ממש טוב שפשוט ענה לי על כל השאלות ועזר לי,והפעם במקום שאני אהייה הפסיכולוג הוא היה..
גם ראיתי איך אני עוזרת לאנשים אחרים עם השאלות שלהם..
ותמיד נותנים דוגמא מהחיים שלהם..אבל כנראה שאני דוגמא לא מספיק טובה לאחרים...
והיו כל כך הרבה דברים ואנשים שחשבתי עליהם...
התנועה,אהבה,משפחה,לימודים,כסף...והכל כל כך התבלבל אצלי אחד עם השני וזה הכניס אותי למצב שאני לא יודעת מה אני רוצה מהחיים שלי..
לא יודעת מה לבחור,מה טוב בשבילי,מה נכון לבחור,מה ישפיע על החברים שלי,או שאיך יגיבו האחרים..
האם לקיים מערכת יחסים?
האם לעזוב?
האם לשחרר?
האם לבחור?
האם לבקש?
האם לבכות?
האם לשמוח?
האם לחשוב?!
כל כך הרבה שאלות והיחידה שיכולה לפתור אותן זאת רק..אני...
כל כך הרבה בילבולים כל כך הרבה ריבים כל כך הרבה תיסבוכים
כל כך הרבה רגשות כל כך הרבה החלטות..
ומה אני עושה בתוך הסיפור שנקרא חיים?!
,מה אני יעשה עם עצמי?
| |
כל כך הרבה אנשים... :(
אני מתגעגעת לכל כך הרבה אנשים...
אנשים שפשוט חסרים לי ביום יום...
שקשה לי בלעדיהם,שהאי נוחכות שלהם בחיים שלי פוגע בי..
לידור,אני פשוט לא יכולה בלי הבנאדם הזה.כל יום אני חושבת עד כמה הוא חסר לי,
בקבוצה ובחיים...ואני יודעת שהוא עסוק ולא אוכל לדבר איתו כל ה-כל.. :(
הספקתי לדבר איתו רק על המדריכה שאני פשוט לא יכולה לסבול ועל מה שהיא עושה..
ולספר לו שאני סובלת פה,בלי ההרמוניה שהוא הפיץ.
שבלעדיו ובלי העזרה שלו הקבוצה פשוט לא קיימת בשבילי...
וגורמת לי לעשות את מה שאולי אני יעשה...[בעצם בגלל מה שהם עשו]
גד,בנאדם שלא ראיתי שנה וחצי שבזמן שדיברתי איתו דרך התיקשורת סיפרתי לו ה-כל.
פשוט כל מה שעבר עליי וכל מה שהרגשתי וכל מה שקרה לי ומה אני ואיך אני והוא אפילו אח גדול כזה בשבילי
שדואג לשלומי ולאיך שאני מרגישה,ממש אח.כי במציאות אין לי אח\אחות לספר לה שתתעניין בי..
ואני פשוט מתגעגעת אליו ולצחוקים שלו ולשטויות שלו ועל כל הדברים שהייתי מתעצבנת מהם..
היום בחלום המוזר שלי,הרגשתי את ידו,ידו המחושפשת זאת שהביא לי יד מאז שהתחלתי ללכת...
סבא,זה שהיה הולך לכל טיול וטיול שהיה לי ביסודי והכיר את כל החברים שלי והיה עם כולם
שכל הילדות היה לוקח אותי לכל מקום ומטייל וקם כל בוקר לארגן אותי לבית ספר.
וזה שאני פשוט לא אשכח אותו בחיים.ההוא עם החיוך התמידי שתמיד הצחיק ושימח אותי.
עד ל-4.11.06 יומיים אחרי היומולדת שלי,אחרי המסיבה שלי,כולם רצו לבית חולים,
מזל שבאתי לראות אותו בבוקר,הייתה לי הרגשה חזרה כאילו אני חייבת לראות אותו.
וכשראיתי אותו הוא ישן,ונשם כל כך בכבדות.
סבא,אתה כל כך חסר לי,פה לידי.למרות שאתה תמיד תישאר בליבי,איתי,בכל מקום.
דנה,זאת שגדלתי איתה,זאת שמהגן היינו דבוקות אחת לשניה,זאת שעכשיו בשיקגו-רחוק,חברים חדשים,
סביבה שונה.אני כל כך מתגעגעת לזמנים שהייתי באה אליה כל יום והיינו משתגעות..
למרות שאני מדברת איתה פעם בחודשיים היא ממש חסרה,אני כל כך רוצה לארה"ב
גם לכל המשפחה..
ועוד הרבה אנשים שאני לא רוצה לפרט...
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
