תתארו לכם, שבמצמוץ עיניים היינו יכולים לחזור ולחוות את אחד מהזכרונות שלנו במלוא עוצמתו. למשל: זיכרון של נשיקה ראשונה, שיחה מכוננת עם אדם קרוב אליכם ששינתה את תפיסת עולמכם, פסגות שנכבשו בטיול הגדול, מערכות יחסים שהצליחו, מי פחות ומי יותר. איזה טירוף זה היה, אילו יכולנו לגלוש לתוך אירוע ולחוש את אותן ההרגשות שוב ושוב. אני לא מדבר על ניסויים מדעיים, חורי תולעת ועולמות מקבילים. אני מדבר על המוח המופלא שלנו שעם הזמן מצמיח עשבי פרא על אדמת הזכרונות, ואז אנחנו מאבדים את השבילים לאותם הרגעים.
דמיינו לעצמכם, אם רק היינו יכולים לשוב ולגלות את אותם המקומות שדרכנו בהם בעבר. הדבר הכי קרוב לזה שיש לנו, זו הנוסטלגיה שמאפשרת לנו להתרפק על הזכרונות. זה נעים וחם, ועושה להרגיש "שם", אך אני מדבר על התמסרות טוטאלית שבה הגוף והמוח חווים את אותה החוויה שוב, כולל ההתכווצויות בבטן מהתרגשות שכבר עומדת לפרק לך את הגוף.
אם הנוסטלגיה היא סוג של צפייה מרחוק על זכרונות כמו צופה בסרט, אני הייתי רוצה לשחק בסרט הזה שוב ולא רק לצפות בו מבחוץ. אני מניח שאם היה דבר כזה, הוא בטח היה לא חוקי. טיפוסים מפוקפקים היו מוכרים אותו בסימטאות חשוכות בשקיות קטנות. למה אני אומר את זה? כי יש בי את ההבנה שהרצון לחזור למקומות שבהם היה לך "מדהים" ו"וואו", ממכר כמו הרצון להיות תמיד בפיסגה, וזה אנו כבר יודעים כמעט ואינו אפשרי.
אבל תודו שזה רעיון לא רע. יש למישהו משקיעים פוטינציאלים? ארקדי? מישהו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: