שחר אדום- סין

אם הייתי מבקש מכם לשנות את שם משפחתכם ולבחור לעצמכם שם חדש, האם הייתם מסוגלים לעשות זאת? האם שינוי שם, זהו הליך סמנטי חסר משמעות, או שמא, גובל בביטול עצמי? האם אדם יכול להמציא את עצמו מחדש על ידי שינוי שמו? 

סוגית שם המשפחה מטרידה אותנו כבר זמן מה. כשאני אומר אותנו, אני מתכוון אלי ואל הדר. על פי רוב, האישה מחליפה את שם הרווקות שלה בשם משפחתו של בעלה וכך ממשיכה את השושלת. בשנים האחרונות, התחזקה תופעת שני-השמות בקרב זוגות צעירים, או בשמה הארצישראלי; "אני מביעה את מחאתי על דיכוי של שנים ושל שלטון פטריארכלי" או לחילופין, "עוד לא החלטתי מה אני רוצה". לדעתי, זהו ניסיון לא מוצלח במיוחד לאחוז בשתי קצוות החבל. מחד, לא לאבד את הקיים. מאידך, להוסיף את החדש. וכמו בכל מקרה שיש בו רצון להיות עם ולהרגיש בלי, משהו לעיתים מתפספס.

ברצוני לשתף אתכם בדיון אישי מאוד, שעד כה, נערך בדלתיים סגורות ללא אישור כניסה לתקשורת. אז מעשה שהיה, כך היה. לפני 28 שנים וקצת, הגיח לאויר העולם תינוק חביב שחור שיער וירוק עיניים. כעבור כמה ימים העניקו לו את שמו הפרטי, לצורך העניין, יעקב. אותו יעקב החל להגיב לסביבה ולקריאות האנשים. אך אבוי, גילה הוא רתיעה עזה מהשם התנ"כי, ומנגד, בקלילות של נחליאלי רוטט זנב הגיב לכינוי: קובי. עם הזמן, כל העולם הסובב אותו, פרט למשרדים ממשלתים, פקידות קישור ודודות צובטות לחיים, פנה אליו בשמו האמיתי, ולא זה שננקב שניות ספורות אחרי חיתוך המוהל(או לפני, אני לא זוכר, זה היה מזמן).

השנים נקפו והוא הפך לעלם חמודות, סיים את הצבא והתקדם צעד אחד צעד במעלה הגבעה הזו, הנקראת חיים. הוא מצא אהבה והחליט למסד את הקשר. הכל היה נהדר והאהבה פרחה, אך על דבר לוגיסטי פשוט וחסר משמעות איש לא חשב, שינוי שם המשפחה. להתרגל לשם לוקח זמן, אך לאבד שם, זה כבר מורכב יותר. בצבא, קראו לו בשם הזה. כל מי שמכיר אותו, מזהה אותו בשם הזה וכעת, משפחה חדשה-שם חדש. 

עוד בטרם הוצעה הצעת הנישואין, הדר ביקשה בכל לשון של בקשה שלא לקבל את שם משפחתי. לא בגלל השם, אלא יותר בגלל המשפחה. כמובן, שהתרוממתי על שתי רגליים אחוריות ואמרתי שאיני מוכן בשום אופן, אך גם בעיצומו של הסירוב, הצלחתי להבין על מה היא מדברת. הצד הזה, שמעולם לא חוויתי קשר הדוק ומשפחתי עימו, מביא עימו אנרגיה שלילית ופוגענית. רק המחשבה שמישהו ינכס אותנו, או את הילדים העתידים שלנו לאותה המשפחה מעוררת בי סערת נפש.

מודה אני כי מיקומי על המדוכה, נעים וחסר תנועה, והפתרון הקל אינו נראה באופק. במקום מסוים, אני לא באמת ובתמים רוצה לשנות את השם שלי, כי זה מסמל את האני שלי בעיני, אבל באותה מידה, איני רוצה שבתעודת הזהות של ילדיי יופיע שם המשפחה הזה. כעת, אפרוש את משנתי לחיוב ולשלילה, בנושא שינוי השם.

אתחיל מהסיבות מדוע כן יש לשנות שם משפחה קיים. ראשית, שם חדש הוא התחלה חדשה. אתה יוצר חיים עם אישה, אתה מקים בית שכולו אומר חידוש. מדוע שלא להמציא שם חדש שיהיה תפור למידותיך?

שנית, כפי שנאמר לעיל, האישה צריכה להחליף את שם רווקותה ולכפוף עצמה תחת גג שם משפחתו של בעלה. בעיני, כיום בחברה שלנו המתוקנת, אין חובה להמשיך בדרכי העבר. יתרה מכך, אם הצעידה בדרך אבות עלולה לגרום להתרעמות שקטה מצד האישה, רק משום, שהיא חשה עצמה כזו שמבצעת את הויתור הגדול יותר, זה לא שווה את זה. מה גם, הגיוני שבחיים המשותפים שני בני הזוג יבצעו את שינוי הדדי. שלישית, וסעיף זה נוגע אלי יותר מכולם, במקרים קיצונים כאשר אינך מרגיש כחלק מאילן השורשים המשפחתי, או שהרצון לבצע הפרדה בין המשפחה הגרעינית למורחבת הוא כה גדול, עד אשר אין מנוס מלכרות את הענף השמי עליו אתה יושב. רביעית ואחרונה, סיבה זו מגיעה בטעם מר-מתוק והיא תת-סיבה של הקודמת, זוהי טעמה של הנקמה וברירה אבולוציונית. ישנם מקרים מסויימים, כמו בן יחיד, בהם שם המשפחה יכחד עם השינוי, ואם אותו אדם החליט להפנות עורף לאותה המורשת, אזי כנראה שיש דברים בגו.   

מנגד, ישנן גם הרבה סיבות כנגד שינוי השם. ראשית, אתה זה שמך. להחליף שם אומר התחלה חדשה, לא כל אחד מעוניין בהתחלה חדשה ומחיקת ההיסטוריה שלו. שנית, יש יאמרו כי זוהי הליכה בוטה נגד המסורת. במשך שנים, בנים המשיכו את בית אביהם ויצרו שושלת ארוכה של המשכיות, אין שום סיבה נראית לעין לעצור את זה. שלישית, שם זה טאבו, לא משנים גם אם לא אוהבים, צריך לבלוע את הגלולה המרה ולהמשיך הלאה. סיבה רביעית, ואולי זו שמטרידה אותי יותר מכל, שזו סיבה לחלוטין אמוציונאלית, היא שישנו איזה חשש טבוע ועמום כי עם שינוי השם, עלול להשתנות מזלך.

לסיכום, גם אחרי שכל הטיעונים נאמרו והדף התמלא בבעד ונגד, אין לי תשובה ברורה. כשאני מביט בפוסט הכתוב, אני רואה המון מילות ניגוד שמבזיקות מול עיניי. היום הגשתי להדר טופס של משרד הפנים כשכל פרטיו מולאו, כולל השם החדש שנבחר, סך הכל ארבע אותיות, קצר וקליט ונכון, ועדיין...