שחר אדום- סין

הצעדים האחרונים של האימון, המטרים הבודדים מחדר הכושר למקלחות. שריריי מכווצים ונרפים בהדרגה, בטני צורבת ממאמץ וגופייתי הדוקה לגוף שהתמלא בתוכה תוך כדי אימון. אני חולף מבלי להביט על שולחן הקבלה והמעלית שממוקמת ממולו, וממשיך קדימה לעבר השלב האחרון באימון. פתח דלת חדר ההלבשה מלא אדים, שנדדו מהמקלחות לאיזור תאי ההלבשה, המראות מנצנצות לשלום מכל פינה וכפכפי פלסטיק זרוקים, ללא סדר, על הרצפה, כמה זוגות מציצים מתחת לספסלי הישיבה החומים. אני מקלף את החולצה מעלי, מוריד את הגומיה משיערי ומלפף אותה שוב, טוב יותר. השיער אסוף גבוה, כמו לוחם יפני. אני מסיר את נעליי וגרביי ונותר כשרק מכנסי האימון לגופי. כעת ניתן להתחיל את פק"ל המראות.

אז מה זה בעצם פק"ל מראות? נתחיל מזה, שאימון ללא פק"ל מראות בסופו, אינו נחשב אימון מלא. כדי להמחיש את הצורך בו, אשתמש בדימוי הקרוב לכולנו, תדמיינו לעצמכם שבמשך שעה וחצי עמלתם וטרחתם סביב שולחן השבת, ואז מגיע מישהו ואומר לכם כי אסור לכם לראות או לטעום את המאכלים המוגשים בעת האירוע. זה לא נשמע הגיוני, נכון? לכן, פק"ל המראות הוא הדובדבן שעל קצה העוגה, הוא הפינוק האולטימטיבי למתאמן, הוא הסיבה האמיתית לכך שאנשים גוררים את עצמם בין שלוש לחמש פעמים בשבוע לחדר הכושר.

פק"ל מראות הוא המצב בו אתה, המתאמן שהזיע עצמו לדעת ודחק משקלי גיהנום באויר, יושב ובוחן את גופך בראי מכל זוית ותחת כל תאורה אפשרית. אני יודע כי עכשיו יקומו כל שונאי הנרקיסים ומשביתי הגאוותנים ויאמרו כי זהו חטא אנוכי מהמעלה הראשונה, הגובל בטווסיות לשמה. ואני אומר, תשבו בשקט ואל תשקרו לעצמכם. בני אדם אוהבים לראות תוצאות, ואפילו מהר. גופנו גדל במהלך האימון בכ-10 אחוזים של מסת שריר, זה יותר טוב מאלכוהול משובח, זו זריקת אגו לתוך העורק הראשי.

בפועל, ישנן שתי וריאציות לטקס המראות: הראשון, שאיני אוהד גדול שלו, הוא פק"ל מראות מקדים תוך כדי אימון. זאת אומרת, אם אתם רואים אנשים שמביטים בעצמם בראי בצורה חשודה ובוחנת תוך כדי ניפוף משקולות, דעו לכם כי הם באמצע הפק"ל.

הפק"ל השני והמקובל יותר, הוא ביצוע הטקס מיד בתום האימון. חשוב לציין, כי ההצצה הראשונה בראי אחרי האימון, הינה רגע נדיר שצץ רק בחלון הזמן שבין תום האימון והחזרה הביתה. אם תנסו לערוך את הפק"ל בביתכם, תגלו כי זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית, שלא לומר בלתי מספקת. האור הוא לא אותו הדבר וכבר הספקת לנשנש איזו ארוחונת כדי להחזיר קצת חלבונים לגוף, ובכלל, זה לא זה.

בבואכם למראה, רצוי ומומלץ לבצע תנועות מתנפחות כאלה ואחרות, מבחוץ זה נראה כמו תחילת טקס החיזור של גורילות כסופות גב. התנועה המוכרת ביותר, היא שילוש הגב תוך כדי חיוך דבילי. התנועה שבאה אחריה היא תנועת הפופאי, איגרוף האצבעות כשהיד ניצבת בתשעים מעלות לצד הגוף ואז, תוך כדי מאמץ ניכר, קירוב האגרוף לעבר האוזן.

כמובן, שלכל דבר טוב יש סייגים, אז הדברים שאסור לעשות תחת הגדרת פק"ל מראות, תוך דגש לפק"ל מראות מקדים, הם: אחד, בשום אופן, לא משנה כמה אתה חושב שאתה חתיך, לא להוריד חולצה במהלך אימון. כן, גם הפשלה קטנה כלפי החזה, אינה מותרת. שניים, לא לנעוץ מבטים בשריר היד שלך, לכולם יש כזה, אתה לא מיוחד, אתה רק נראה טיפש. שלוש, הפק"ל הוא אישי, אסור לנסות ולהעביר אותו למישהו אחר. משפטים כמו: "אחי, תראה איך היד שלי גדלה" או "מה אתה אומר על זה" ולהצביע על שריר מסוים, אינם מקובלים ויכולים אף לרמוז על נטייה מינית.

השילוב האידיאלי הוא איפוק תוך כדי אימון, מותר להגניב מבטים כשאף אחד אינו מסתכל, ולהתחיל את הטקס המלא רק בחדר ההלבשה. למטיבי לכת, אני ממליץ גם על תנועת "תראו יש לי ריבועים"  הכוללת ליטוף הקוביות כלפי מטה עד שהאגודלים מגיעים לקו המכנס, שם יש לדחוק מעט, והדגש הוא על מעט! את קו המכנס ולגלות את שרירי הבטן התחתונה והמותן קסל. עם סיום הטקס, יש לעלות על המשקל ולראות כי מעבר לפרשנות המראות, ישנן גם עובדות שתומכות בשמחת סוף האימון. על פי רוב, גברים שמחים כאשר הם מעלים משקל ונשים כאשר הן מורידות.

לסיכומו של עניין, חלקתי עימכם טקס אישי וציבורי רב-חשיבות. אשמח אם תעבירו את זה הלאה, ככל שיהיו יותר אנשים שיקיימו את הטקס ויבינו את משמעותו המלאה, זה אומר שיהיו יותר אנשים שאוהבים את עצמם, ולומדים להגיע ליעדים שלהם תוך כדי עבודה קשה. השילוב בין עבודה בחדר כושר והצפייה בתוצאות, אינו שונה בעליל מרדיפה אחר יעדים בחיים האמיתיים וצפייה בהצלחה לכל סוגיה: כלכלית, בחדר המיטות או כל דבר אחר. ההבדל היחיד שבחדר הכושר הכל גלוי, הגוף שלך גלוי, האינטרסים שלך להצליח גלויים וכמובן, שהטקס הוא סגירת המעגל על כל אלה. אז חברים, בפעם הבאה שאתם בחדר כושר, אל תשכחו להשקיע כמה דקות בפק"ל המראות.