שחר אדום- סין

הטלפון בעמדה שלי מצלצל, הדר על הקו השני.

"מחר יום האהבה, מה אתה מכין לי?"

"מי אמר שאני מכין לך? מה את מכינה לי? חשבנו שאנחנו בקטע של שוויון זכויות"

"לפי ספר התקנות, יום האהבה זה יום בו ק.ק עושה דברים עבור הדר", אמרה.

שמעתי אותה מחייכת מאוזן לאוזן.

"אחרי שעיינתי לעומק בספר התקנות–הגירסא העדכנית גיליתי כי הצדק עימך. אז אני אחשוב על משהו עבורך", השבתי.

אז מה זה בעצם יום האהבה? כמובן, שישנה ההגדרה המערבית-נוצרית, המספרת על קדוש בשם ולנטיין שהשיא בסתר זוג אוהבים, שאימצנו קרוב לליבנו כמו כל דבר שמדיף ניחוח מעט מערבי, או כפי שמאיר אריאל ודיויד ברוזה ציינו היטב בשירם "בצהרי היום": "תראו תראו את ה"גארי קופרים" האלה, "קלינט איסטוודים" דמי קולו, "יענו" בזים לשרב, הגיע הזמן שכבר תוציאו את הלשון הארוכה שלכם מתרבות המערב". הרי למה לאמץ את יום ולנטיין אם יש לנו את ט"ו באב? אך מה זה משנה בעצם, "פעמיים כי טוב", זה גם חלק מהאופי היהודי, אז אם אפשר לקבל פעמיים בשנה גילוי אהבה פורמליים, אז מה רע?

חג האהבה מיד מקפיץ אצלי את השאלה: "האם אני בחור רומנטי?". באופן כללי, ניתן לומר עלי שאני בחור בעל תפיסה רומנטית. אני מאמין באהבה ופמפום הקשר על ידי מחוות קטנות, לאו דווקא קנויות, כל הזמן. מנגד, אין דבר שנתפס רכרוכי וחסר טעם בעיניי מגבר שכל יומיים חוזר מהעבודה עם זר פרחים וחבילת שוקולד. ממה שלמדתי בחיי, נשים מעדיפות גברים מחוספסים שמדי פעם יביאו תשורה רומנטית מאשר גבר שמנסה לסלול דרכו דרך מתנות. מי שקורא כאן בקביעות יודע, כי אני חסיד אדוק של שמירת השוני המגדרי בין גבר לאישה. לכל אחד יש את התפקידים שלו ואת תחומי האחריות שלו.

ה"אני מאמין" שלי מתחיל באהבה יומיומית, כזו של נשיקה בבוקר ולפני שהולכים לישון. המון מגע, גם ככה סתם מבלי שהוא יוביל למיטה, וכן, גם שם להשקיע לא מעט. המגע ממיס הכל, ממיס כעסים, ממיס אדישות. לא בכדי, כשכועסים מנסים להתחמק ממבט או ממגע. אצלנו אין דבר כזה, תקראו לזה אהבה קשוחה. אחד הדברים שהדר תמיד צוחקת עליהם הוא שאני לא מוכן לתת לה לכעוס, ואם היא מתעקשת אז אני פשוט מרים אותה על הכתף ומסתובב איתה בבית עד שהיא נרגעת ומדברת. עוד דבר שלמדתי, הוא שאין אגו בזוגיות. כלומר, יש המון אגו לכל אחד בנפרד וזה מה שעושה אותנו מיוחדים, אבל אין אגו ביננו, שנינו שווים.

כזוג, אתה למד כי אתה חייב להיות הגיבוי של בן הזוג שלך. לא משנה מה קורה בעולם, אתה זה שבולם את כל צרות העולם על סף הדלת של ביתכם. כשהייתי צעיר יותר חשבתי שהמשמעות של להיות חזק היא שאנשים יראו כי אתה חזק וירגישו את ההבדל בינך לבינם. היום אני יודע כי להיות חזק, זה להעצים את האנשים שאתה אוהב ותוך כדי כך, אתה בעצמך גדל עשרות מונים. הדר יודעת ללא עוררין, כפי שאני יודע עליה, שאנחנו, איש לרעהו, משמשים כבסיס ההגנה, הן הפיזית והן המנטלית.

יום האהבה עבורי הוא עוד יום של הפגנת אהבה. לפני כמה ימים, הדר שאלה אותי בתמימות מקסימה, "מתי עשינו משהו ביחד רק אתה ואני?"

לרגע, ניסינו לחשוב על זה ואז פרצנו בצחוק, כי לשמחתנו, אנחנו עושים המון דברים יחד. זה מתחיל מהעבודה המשותפת, זה עובר לשיחות וארוחות אינטימיות מדי יום, משחקים עם יובב שרץ בין שנינו כמו איזה סביבון פרוותי. זה ממשיך בחופשות המדהימות שבהן אני מגלה כמה הדר היא שותפת אמת בכל הדברים היקרים לליבי ועד כמה היא מוכנה להרחיק לכת רק כדי לשמח אותי.  

אתמול חגגנו את חג האהבה עם שני בקבוקי יין אדום, ערימה של פנקייקים וג'ק באואר העונה ה-1. אז אחתום בברכת שנת אהבה מוצלחת ושבוע טוב.