שחר אדום- סין

הסרט והתמונות מהחתונה הגיעו. איזה כיף לשבת האחים יחד ולצפות איש ברעהו, ובעצם להביט על עצמך. אחי הצעיר מוציא קולות התלהבות כל פעם שמסך הטלוויזיה נעצר על תמונה שלו. "ראיתם איך אני נראה?" שואל ומיד מוסיף, "איך אני אוהב את התמונה הזו, אני ממש נראה כמו ק.ק".

אחרי הסרטון הקצר של החתונה, את הארוך אין סיכוי שאני אראה, יותר מדי דודות ותמונות תקריב של סלטים, ופחות מדי אקשן, החלטנו ללכת לשתות קפה בבית הקפה המיתולוגי בעיר. אחותי ובעלה הטרי ואחי הצעיר. במהירות השיחה גלשה לתקופת הילדות שלנו וזיכרונות הזדחלו מבעד לעוגת הטארט-טאטן ופלחי התפוח האפוי. זיכרונות בשחור לבן ובלי צליל, זיכרונות על איך פעם היה ומה היום. אחי התעקש ללוות אותי לרכב ואמר כי השיחה הזו העלתה בו משקעים רבים, וכי נושאי השיחה הכעיסו אותו.

"אין לך על מה לכעוס, זה מי שאנחנו, זה מי שאתה. האירועים של אתמול, הם הצלקות הדהויות של היום, לא כואבות, אך גם לא נשכחות כליל, תזכורת לאיפה באת והכי חשוב, לאן אתה הולך".

משם המשכנו לדבר על יחסי אנוש ואלו שבינו לבינה. כמה קסם יש בתוך הילד הזה, קסם חבוי שרק מחכה לקוד הנכון, לקומבינציה הנכונה של מילה טובה, מגע רך ותחושת ביטחון. כל פעם שאני מגיע ארצה, אני מקבל גרסא שונה ובוגרת יותר מהקודמת. ההתקדמות שלו היא בצעדי ענק, אך הוא לא מספיק יוצא החוצה מהקופסא כדי לראות זאת. הפיתרון לזה, בדומה לכל פתרונות העולם, הוא אישה.

"הייתי רוצה לראות יותר את האח שהצטלם ופיזז בחתונה, תן לו דרור. הוא יידע להוביל אותך למקומות שאתה רוצה להגיע אליהם. זה הכול עניין של תפיסה. קח לדוגמא את הלחץ של להתחיל עם בחורה. המון אנשים פוחדים לקבל את ה"לא", את הסירוב, ומצד שני, לא מבינים שיש להם בעצם 50 אחוזי הצלחה, זה המון בכל קנה מידה. " אמרתי בזמן שעמדנו במרחק פסע מהרכב.

"אני יודע שאני טוב, ואני אפילו מרגיש בצורה קצת מתנשאת שאני טוב יותר מאחרים, אבל כשאני בא לדבר, זה לא תמיד יוצא החוצה." השיב בחיוך נבוך.

סוגיית הביטחון העצמי, זו חתיכת משקולת על החזה, חשבתי לעצמי. "תשמע", אמרתי, "הייתי בהמון מקומות שהיו אנשים שאולי היו יפים או טובים ממני, אבל מבחינתי, אני הייתי הכי מוצלח שם וזה הקרין החוצה. אתה חייב ללכת עם היתרונות שלך קדימה, אתה לא צריך להתבייש מאיש. אתה בדרך הנכונה, תתחיל ממחר."

הוא המשיך לחייך את החיוך החצי-ביישן, שמורה לי כי הוא סופג כל מילה כמו אבן גיר, ואז אמר בשקט, "זה לא סוד שאני מנסה ללכת בדרך שלך, קצת לחקות אותך."

התחבקנו לפרידה, אח לאח, גבר לנער, מדריך ומודרך, דם לדם.