"הם דורסים אותי, הם מעשנים לי בפנים והם מפוצצים לי את עור התוף, ובתוך כל זה, הם עוד מצפים שאני אתחיל עם בחורה שמוקפת בגדוד חברות/שומרות ראש עם איזו הערה שנונה. איך אני שונא להתחיל עם בחורות בפאבים!" מחה חברי בקול שבור. "תגיד לי, מה נשים רוצות? טרם הספקתי להשחיל מילה בעניין, והוא כבר המשיך במונולוג מאשים כנגד כל המין הנשי באשר הוא. "מצד אחד, הן לוקחות את המושכות ומרימות את נס הפמיניזם, ומצד שני, אם אתה לא היי-טקיסט, אף אחת לא תסתכל עליך."
אז מה בעצם נשים רוצות? שאלתי את עצמי, ולעצמי עניתי. נשים רוצות בטחון, הן רוצות לדעת שהן קיבלו את הצייד של השבט – זה שיוכל להביא לתוך האוהל את ליטרת הבשר השבועית. הן רוצות ביטחון פיזי ומעל הכל, יציבות עתידית. היום בעולם המודרני, אנשי ההייטק בעלי השכר הגבוה עם חשבון הוצאות, נייד ורכב, הם הציידים של התקופה הקדומה. הדגל הורם, הומניות זה פאסה, ריאליות זה אין. הקובלנות של חברי מוצדקות ברמת התהייה, ונובעות בעיקר מחילופי התפקידים הג'נריים בחברה האנושית בעשורים האחרונים. בימים אלו, האישה חייבת לצאת לעבוד ובמקרים רבים, ובניגוד לימי קדם, יכולה אף להרוויח שכר גבוה מבעלה. מזוית הראיה של חברי, האישה של המאה ה-21 היא אישה עצמאית, אז מדוע היא רודפת דווקא אחר הציידים כשהיא יכולה לצוד בעצמה?
בואו נבהיר דבר אחד, אני לא מאמין גדול בפמיניזם מסיבה אחת פשוטה. הפמיניזם דוגל בשוויון זכויות בין הגבר לאישה. על הנייר, שוויון זו מילה נהדרת, אבל בשורה התחתונה, הפמיניזם אינו מתחשב בשוני המולד בין הג'נדרים. בצורה כוללנית ומופשטת אומר, כי נשים הן מורכבות יותר, חכמות יותר ובעלות ראייה מערכתית מצוינת. שני היתרונות היחסיים של הגברים הם שאנחנו חזקים יותר פיזית ופחות נוטים לאמוציונאליות. במידה מסוימת, אנו כמו רובה קלצ'ניקוב - אין מעצורים בנשק, גם כאשר נכנס חול וגם במים, תמיד ניתן לגרוף כדור לבית הבליעה, וזו הסיבה שהמין הגברי הצליח במשך הדורות להשתלט על הקצה העליון של פירמידת האפשרויות.
ה"אני מאמין" שלי בעולם הנשים והגברים פשוט ביותר. תן לכל אחד מהמינים את מה שהוא צריך. אישה גם אם היא ציידת מעולה, לא תרצה שיקראו לה ציידת, אלא שיתארו אותה בתכונה "נשית". כמו כן, מהיכרותי עם נשים, אתן אוהבות להרגיש חלשות ליד הגבר שלכן, גם בידיעה כי בפועל אין איום שאינכן יכולות להתמודד איתו בחוץ. מאידך, הגבר חייב להרגיש "גברי". דהיינו, אדם חזק פיזית שיכול לדאוג לצרכים הבסיסיים של משפחתו כמו מחסה, מזון וכסף.
אם ניקח את הטיעונים הללו לחיי הלילה התוססים, נבין מדוע הנשים באות למועדוני פיק-אפ, באמצע השבוע, במיני שמכסה טפח וחושף ישבניים, ואילו הגברים באים לבושים בחולצות צמודות שמבליטות חוסן. במועדונים הללו, אנו קולטים כי כל התורה והתיאוריה על שיוויון הזדמנויות, והאמונה בניצחון האינטלקטואל על החיצוניות נשטפים לתוך כיור השירותים הצפופים של סצנת המועדונים של ת"א. שם, אנו חוזרים שלב אחד אחורה באבולוציה. הגברים מחפשים את האישה המושכת ביותר שתניב להם צאצאים בריאים ויפים ואילו האישה מחפשת את הגבר הרחב ובעל קיבורת היד המפותחת, שיעניק לה תחושת הגנה ויספק לה מזון.
"תענה לי, איך אפשר להתחיל עם בחורה שנמצאת על הבאר מוקפת חברות." התעקש לתשובה. "קודם כל, אתה מוריד אגרוף לבחורה שהכי קרובה אליך, ואז לשניה, אתה שולח ברכיה. כל השאר כבר יברחו, ואז תהיה פנוי לדבר איתה." עניתי. מתשובתי הוא הבין, כי כשאתה שואל שאלה טיפשית, תצפה לתשובה טיפשית לא פחות. מה זאת אומרת איך? בדיוק באותו האופן שהיית מתחיל איתה, אם היא הייתה לבד.
בוקר אחרי, ואנחנו כבר חוזרים לתיאוריה, לחיים וללחץ הקיומי. את מגלה שהשרירן מאתמול בלילה, לא מי יודע כמה בסודות החיים. הוא בן 32 והוא בכלל לא יודע מה הוא רוצה לעשות כשהוא יהיה גדול. עבורו בשביל לשאוף לאנשהו, חייבים להדליק סיגריה. ואתה בארוחת הבוקר, מגלה שהיא הצליחה לשרוף את הביצה, ובמבט נוסף באור יום, אתה רואה כיצד הקסם שלה מתנדף יחד עם המסקרה.
אז מה עושים? ממשיכים לשחק את המשחק. לדעתי, הפגישה הראשונה היא כמו פרזנטציה של איש מכירות. אם זה היה מוצלח, תהיה פגישה שנייה ושם תוכל להיות אמיתי ולהציג את האישיות שלך שלא בתנאי לחץ של מועדון, כשאתה מרגיש כי אתה צריך לשכנע את האדם שמולך במשפט וחצי. את השנינות תשמור לפגישה של מחרתיים בבית הקפה, אחרת מרבית הניואנסים ילכו לאיבוד בניסיון התחלה כושל על הבאר.
בסופו של דבר, אנחנו חוזרים בצורה מעגלית לשאלה "מה נשים רוצות?". נשים רוצות בדיוק מה שגברים רוצים, וזה להצליח ולמצוא מישהו שיאהב אותך כמו שאתה. שיאהב אותך עם כל השוני, והתיקים שלך שאתה סוחב על הגב, ושאר השריטות שמייחדות אותך כאדם. נשים וגברים רוצים את אותו הדבר, וכמו שכל הנחלים אינן זהים, אבל כולם זורמים לים. כל הנשים והגברים רוצים בסך הכל לזרום למקום אחד שכולו טוב.