שחר אדום- סין

קצת לפני שסבתי נפטרה ממחלת הסרטן, ביקרתי אותה עם האורגן החדש שלי. רציתי להראות לה את הידע שרכשתי על הקלידים. אני לא בטוח אם הצלחתי לנגן משהו מוכר או מסובך, אבל סבתי התמוגגה וחיבקה אותי כאילו מצאתי את גיזת הזהב. היא נולדה ביוון ועלתה ארצה הרבה לפני שנולדתי, ועדיין העברית לא הייתה שגורה בפיה, היא דיברה איתי ביוונית שפת אימה. אני חושב שזו הייתה נקמה בישראל שאכזבה אותה. נקמה של אישה גאה שהפכה לזקנה החיה על קצבאות ביטוח לאומי.

לעולם לא אשכח את החיבוק הזה. השנים שריככו את עורה ובשרה של סבתי עד שהפכו לבצק מסוכר של אהבה מלאה. אני זוכר שבכיתי מאושר, ושמחתי שיש לי אותה שתגן עלי, אבל אז היא מתה, וכבר לא נשארו לי דמעות.

ביום ההלוויה נשארתי מחוץ לבית הקברות, וחיפשתי ילדים אחרים כדי לשחק בכדור. לא הבנתי למה אני צריך להתאבל, הרי היא כבר מתה.