לכל אחד יש שיאים שהוא רוצה לשבור. שיאים קטנים, שיאים גדולים. לפעמים זה אומר רק להגיע למעבר החצייה לפני שהרמזור יתחלף, ולפעמים זה להצליח לסיים מטלה בבית לפני שכולם יחזרו. אנשים צריכים יעדים ומטרות כדי להתקדם. היעד הוא כמו צלצל שנשלח מעלה ומעגן את הרצונות שלנו. לאותו צלצל מחובר חבל ארוך וקלוע של מחוייבות אשר מושך אותנו אחריו לכיוון הרצוי.
לא תמיד אנשים יודעים להתחייב. יש אנשים שמסתובבים סביב עצמם, בלי הכוונה, אפופים דוק של חוסר תכליתיות. מנסיוני, אני יודע כי התקופות הקשות ביותר של אדם הן תקופות הביניים – התקופות שבין ההגעה ליעד אחד ובחירת יעד חדש. השלב בו עליו להחליט לאן להטיל את הצלצל בשנית. להיות בין יעדים, משמעו להיות בתוך הכלום. חיילים משוחררים, סטודנטים שמסיימים את לימודיהם, אנשים בין עבודות, אנשים שזה עתה יצאו ממערכת יחסים. כל אלה נזרקים למים הקרים וחייבים להחליט בצורה מיידית "פנינו לאן".
קשה לי שלא להקביל את בחירת היעדים למערכת יחסים. השלב הראשוני של בחירת היעד מלהיב ומרגש. אתם חושבים כל הזמן כיצד תוכלו להגיע אליו מהר ככל האפשר. בראשכם, אתם בונים תוכנית חומש לכיבוש מהיר של היעד והנפת הדגל על המעוז הכבוש. זו התקופה בה ניתן להספיק הכי הרבה בתקופה הכי קצרה - חשוב לנצל זאת. כמובן, בצורה טבעית, במהלך הטיפוס והקשיים, הצריבה של החבל, עייפות השרירים, יש רצון לשחרר את החבל ולחזור לתקופה המרגשת של חיפוש יעדים חדשים. פה בעצם קבור הכלב. זה המקום בו ניתן להפריד בין החזקים לחלשים, בין זה שרוצה באמת לבין זה שחשב שהוא רוצה.
אחד השיעורים המאלפים שלמדתי בחיי הוא חשיבות התנועה. שלב הביניים לרוב מאובחן בהתנתקות מהעולם, הצמחת זיפים וקיפאון כללי בחיים. מטיילים שחוזרים מטיולים ארוכים בעולם, משאירים את המוצ'ילה ארוזה זמן מה אחרי הנחיתה. גם מבחינה מנטלית, הם עדיין שם. הקיפאון הוא המשך ישיר של התקופה הקודמת הנובע מחוסר רצון לשחרר. במקום מסוים, לאחר סיומם של פרוייקטים משמעותיים בחייך, יש תחושה של פרידה מבת זוג – על כל המשתמע מכך. גם חיילים שסימנו בטבלת יאוש את הזמן לשחרור, חשו צביטה בלב כמה ימים לפני השחרור. הצעד הראשון, גם אם הוא שגוי, יגרום לכם להתפכח. התנועה מזיזה את האיברים וממריצה את הדם. השיעור תקף גם לעולם הפיזי, אחת העצות הראשונות שנותנים לרצים היא לא להפסיק, גם כשקשה. אפשר להוריד את המהירות לכדי ריצה קלה מאוד או הליכה, אבל לא לעצור. תמיד להישאר בתנועה.
שיאים חדשים נוצרים מהתחייבויות חדשות. התחייבויות פנימיות בנוסח: "השנה אהיה טוב יותר", "אתאמן חזק יותר", "אהיה פחות ביקורתי לסביבה", "השנה אתחיל דיאטה". כפי שציינתי בפתיחה, שיאים לא חייבים להיות גדולים מהחיים. לפעמים השיאים הם אישיים ואיזוטרים, אבל מעניקים תחושת עילוי לזה שהצליח להגיע אליהם.
השיאים שלי השנה:
ריצה
ריצת 2000 – 7.43 דקות
ריצת 3000 – 12.50 דקות
ריצת 5000 – 23.30 דקות
ריצת 10000 – כ - 50 דקות
דחיקת חזה
110 קילו – שש הרמות
עליות מתח
10 עליות X 7
22 עליות רצופות
שיאים מחוץ לעולם הכושר
שמירת על קשר רציף עם משפחתי הקרובה גם מחו"ל.
מתן דגש על זמן איכות עם הדר.
מינוף הכתיבה לכדי כתב יד של ממש.
טיול בניו זילנד כפי שתמיד רציתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: