שחר אדום- סין

הונג קונג היא טריטוריה מוכרת וביתית עבורנו. מדי פעם, אנו טסים לעיר הגדולה להתרעננות, חידוש ויזות וקניות בניחוח מערבי יותר. כבר היינו במירב האטרקציות שיש לאי להציע, הלכנו הלוך ושוב ברחובות ההומים, וחצינו את האיים על מסילות ה-MTR המסועפות. ההתלהבות הפכה לרוטינה. במיומנות ובמהירות, ארזנו תיק ללילה. לתיק הגב הקטן, הכנסתי את נגני המוסיקה שלנו מעודכנים במיטב השירים הישראלים, כרך של "מובי דיק" עבורי וכרך של "אמני הזיכרון" עבור הדר. שנינו כבר משופשפים היטב בלהעביר את הזמן התחבורתי. כל החלק הראשון של הטיול אכן תאם את הציפיות שלנו במאת האחוזים. יכולנו לעשות זאת בעיניים עצומות. קפטן אחאב ומוש בן ארי החליפו משמרות אוזניים ועיניים. נסיעה, טיסה, אוטובוס, גבול, אוטובוס, וברוכים הבאים לאי קאולון. אם הייתם אומרים לי, כי בסוף היום אחתום את אחד הימים הטובים שהיו לי השנה, הייתי מביט בכם בתמיהה ושואל "מה שונה יום מיומיים?".

מכיוון שאיני אוהב ללכת סחור סחור, אקרא לילד בשמו "האי למה", או אם תרצו LAMMA ISLAND. שזכה לתואר האי הכי מפתיע בעולם. כשהגענו למלון בהונג קונג גילינו כי שידרגו את החדר שלנו לחדר מרווח מאוד בקומה ה-18. מרוצים מהמהלך הלא צפוי המשכנו הלאה לכיוון המעבורת. זאת לאחר שקיבלנו המלצה מידידה שלנו בעבודה: "לכו לאי למה, זה כפר דייגים קטן ויש לו חוף קטן". כפי שהספקתם להבין מפוסטים קודמים, אנחנו לחלוטין אנשי ים, כך שלא היינו צריכים שכנוע מאסיבי מדי. לקחנו מעבורת מתחנת הCENTRAL והגענו אחרי כעשרים וחמש דקות למזח של האי למה.

עכשיו אני שואל את עצמי: למה, למה ושוב למה לעזאזל, לא היינו פה קודם? האי הקטן הזה, השלישי בגודלו בהונג קונג, הוא כפר דייגים קסום וצבעוני שמזכיר בימים טובים את תאילנד ולא את סין היבשושית. לחות גבוהה, עקיצות יתושים ומאכלי ים בכל מקום, אלה משמשים בצורה לא מודעת כשלטי "ברוכים הבאים" לאיים כיפיים. מאות זרים הסתובבו ברחוב הראשי והמעגלי של האי, שבקצהו כמו הדובדבן שבקצפת, רצועת חוף משובבת לב. ויותר מזה, היו כלבים בכל מקום. כלבים מעורבים, גדולים ובריאים, ועדיני נפש, שנעו בטבעיות ברחבי האי כלהקה של כלבים כנעניים במדבר. אחד הפרמטרים שלי למקום הוא האם אני רואה בעלי חיים. בסין עצמה כמעט ואין כלבים משוחררים, ואלו שכן, נראים כאילו ברחו זה הרגע מהצלחת של הבחור מהחנות ליד. אוח, איזה אושר.

המשכנו להסתובב ברחוב וצעדנו לכיוון החוף. זרם נגדי של אנשים בלבוש קייצי ומגבות על הכתף, הודיע לנו שאנו בכיוון הנכון. אחרי כמה דקות של הליכה נפתח לפנינו החוף, קשת חולית הפוכה שנושקת לאדוות לבנות. אנשים משתכשכים במים – רובם זרים – סינים לא ידועים ביכולת השחייה שלהם. שלוש וחצי דקות לאחר מכן, כבר הייתי בתוך המים חותר ובועט. הדר מצאה לה קונכיה מיוחדת מאוד, כזו שניתן למצוא בחנויות מזכרות במחירים מופקעים. שימח אותי שלא היינו צריכים להניח אותה על האוזן כדי לשמוע את הים, אנחנו בים.

מעבר לכל היתרונות הברורים, איים הם מקום מדהים לאוהבי מאכלי הים למיניהם. אל תלכו רחוק, אני פה. דגים טריים נזרקים למחבת ישר מהחכה, לובסטרים ושלל סרטנים נוקשים צבתות, צדפות נערמות בתוך אקווריומים קרירים. בירה קרה קרה נמזגת לכוסות זכוכית קטנות והאווירה מתייפה כגברת מתגנדרת מול ראי מרגע לרגע. השמש כבר ירדה עלינו והמעבורת האחרונה עמדה לצאת. צעדנו לאורך הטיילת כשבטננו מלאה, נפשותינו מבוסמות ורוח נעימה פורעת את שיערנו. דגלים צבעוניים המשיכו להתנופף בחשיכה, ממתינים לשחר כדי לשוב ולזהור בצבעיהם השמחים.

בראשון לאוקטובר 2009, סין חגגה שישים שנה של עצמאות ואנו חגגנו גילוי של מחוזות חדשים.