שחר אדום- סין

"כל הבית מלוכלך! איך אפשר לחיות כך?" היא שואלת אותי ברוגז.

"העניין הוא שגם אם ננקה עכשיו הכל, מחר יבואו השיפוצניקים וילכלכו שוב..." ניסיתי לנחם. לכו תנסו לתקן נזילה בשירותים, ועוד בסין. עבר כבר שבוע וחצי והיד נטויה. כל הבית אפוף אבק רב שכבתי כתוצאה מניסור, ניפוץ ושיוף האריחים.

"אני עצבנית.." הדר רטנה בקול.

"באמת?!" שאלתי בקריצה והרמתי את גבותי אל על, "פשוט קשה מאוד לשים לב לפרצופים הבלתי מורגשים שלך ולמורת הרוח שלך. את בטוחה שאת עצבנית..?"

"טוב, עכשיו אתה צוחק עלי." אמרה תוך כדי ניגוב השולחן בצורה שיטתית מאוד – מימין לשמאל בתנועת חצי ירח. "כמה אבק יכול להיות במקום אחד.." הרהרה בקול.

"זה לא שאני צוחק עליך. אני רק מציין עובדות."

"זה לא עוזר לי. תנקה משהו."

עקביה נקשו על הרצפה בזמן שזזה מצד לצד ומכנסוניה בצבע השמנת – תואמים לנעליה – עברו מולי כמו סדין המטאדור. יופי של מחזה לעיניים. אם הייתם שואלים איפה אני רוצה לגור באותו הרגע, התשובה המיידית הייתה בחלקת הירך הפנימית, סמוך לשול המכנס.

"אני חושב שהפולניות מחמיאה לך. את מאוד יפה עכשיו."

"יופי.." צחקוק כבוש בוקע מגרונה. עדיין ממיסה כעסים במטליות לחות.  

"יופי באמת.." אני משיב בצחוק מלוא הגרון.

"אתה בלתי נסבל..."

"תודה. אמרתי לך שאני חולה לך על הישבן". היא עוצרת את המירוץ ונזכרת שבעצם כבר חג.  

"חג שמח.." אומרת בשקט.

"שנה טובה ומתוקה. תביאי לי רגע את השפתיים הללו בדבש. שנרבה זרענו כרימון."