שחר אדום- סין

שלום. מילה חזקה ועוצמתית ובעיקר מילה כללית עד מאוד. כולם מתרעמים על ליברמן שהעז להסתייג מתהליך "השלום". אפילו שר החוץ של מצרים, מי ידע שיש לה כזה, החליט להגיב לדבריו של ליברמן. טוב, אז אולי מדיניות החוץ שלנו לא בדיוק מבריקה, אבל היא אמיתית. לי אין בעיה לומר שאני חושש מאוד מהערבים כשכנים, אני לא רואה בהם אחים, אני מתקשה להאמין שנגיע יום אחד להסכם חוזי על מה מותר ומה אסור. אני אפילו לא רוצה להעלות על שפתיי את המילה שלום.

בתוך המילה שלום מסתתרת המילה שלם. מה שהוליד בזמנו את הסלוגן: "דור שלם רוצה שלום". הדור של היום רוצה שלם, ואין שלם בהסכם עם החמאס או הפתח. לא עוד מילים מעורפלות על שלום תמורת שטחים, או ויתורים תמורת שלום. מי באמת צריך את ההכרה של האומה הערבית במדינת היהודית? מבחינתי, שיקראו לנו "הרפובליקה של ציוני העולם". למי איכפת? אנחנו מחזיקים בשוט ובגזר ועדיין מתייחסים לערב רב הזה של פליטים כפיגורה פוליטית שיש להתכופף בפניה.

במידה והפלסטינים, עוד מכבסת מילים, רוצים לדון, אז שיבואו לדון בלי תנאים מקדימים. הם גם באים בעמדת נחיתות וגם מנסים ללחוץ אותנו לקיר. ללא ספק, תפיסה ערבית כוחנית טיפוסית. לא פלא שהתפרסמה כתבה ב"טיים" הטוענת שהישראלים אינם רוצים שלום, כי הם עסוקים בחיים הטובים. זה נכון. יש לנו חיים טובים גם בלי הגיבנת הפלסטינאית. יתרה מכך, הנשק היחיד של הפליטים הוא איום בפגיעה בשפע הזה על ידי פיגועים. תפיסה כוחנית כבר אמרנו?

אם נסתכל על המצב הדמוגרפי בארץ, מצבנו לא טוב. אחוז הילודה במגזר הערבי, הערבי-ישראלי והפלסטיני, גבוה מהילודה במגזר היהודי. זו אולי הסיבה העיקרית בגללה יש לחתור לחתימת הסכם. לא מאהבת מרדכי, אלא בדיוק ההפך. המטרה היא ליצור הפרדה. גבול בר-הגנה שיאפשר לצבא לשמור על הריבונות, ומצד שני, שחיילנו לא יהפכו, כפי שקורה לא פעם, לשוטרים בחאקי בשטחים הכבושים.

תוסיפו לזה את הנאמנות המוטלת בספק של הערבים הישראלים שנהנים מחסותה של מדינה דמוקרטית, אבל בליבם שומרים זיקה לאחיהם הפליטים. מי שחושב שאני מגזים, אני מזמין אותו לעבור בכביש ואדי ערה בזמן אינתיפאדה, או בשכונות ביפו. מה גם שאני לא יכול לשוטט להנאתי בכפרים ערבים בלי חשש אמיתי וקיים לחיי, אך אם תבואו לכפר סבא, תראו הרבה מתושבי המשולש חוגגים בימי שישי בקניון. שוב עולה המשוואה הברורה, לנו יש מה להציע להם, והם בתמורה מציעים רק בריונות.     

אפשר לקרוא לי גזען או בשמות אחרים, אבל בשורה התחתונה, לא מפריע לי שאין לי חברים ערבים, אני לא רואה את עצמי מתחבר אליהם ברמה בה אני אתחבר לישראלים צברים, ובטח ובטח שלא ארצה קשר דם איתם. יכול להיות שעוד כמה עשורים, אחרי שהתסכול והכעס ההדדי ישככו מעט, נוכל לשבת ולדבר באמת. אולי.