שחר אדום- סין

עכביש חרוץ טווה רשת יהלומים מחוץ לחלוני. גילינו זאת בזמן שעשן הסיגריה שבקע מפיה של הדר עיגולים-עיגולים נחסם בקורים נעלמים והתפוגג לתוך האויר. פרטתי על אחד הקורים, כמו על מיתר, לאמוד את חוזקו. גם אנחנו נאמדים בכוחנו, במתח כבלינו, בחיוכנו, בשמחת חיינו. לנו יש ספרים ומיתולוגיות, בתי כנסת, כנסיות ומסגדים. לעכביש, מה יש? אנשים שמכריחים אותו להיות נתין באלוהות הקטנה שלהם. יש יאמרו שהוא זה שבחר מכל החלונות, דווקא את שלי המאובק.

החלטנו לעזוב אותו לנפשו, אולי כמו שאנחנו אוהבים להיות לעצמנו. אחרי כמה שבועות, הקורים התפשטו על כל החלון והעכביש גדל למימדי ענק. עשרות יבחושים ופרפרי לילה היו כלואים במצבי צבירה כאלו ואחרים על הרשת הדביקה. גם הוא הקים ממלכה משלו.

כבר לא הייתה לי ברירה של ממש. מחיתי את הקורים בזה אחר זה. העכביש שחש סכנה – חוש עכביש שישי – ברח למעלה, מעבר להישג ידי.

מדי פעם, אני רואה אותו בקצה החלון, מושך קורים מקצה גופו במיומנות של טכנוקרט ובונה רשתות רשתות. מאז הוא כבר לא גדל בלי הכרה, כאילו הוא מודע למגבלות קיומו בחלון ביתי.

זה גורם לי לחשוב שאולי גם אנחנו מווסתים כל פעם להבין את מגבלות קיומנו על ידי יצור גדול מאיתנו שאנו יושבים על חלון ביתו.