שחר אדום- סין

תמיד יש מלחמה באפריקה
מזל שהיא רחוקה
שלא רואים ולא שומעים
אותה מכאן

גם אני הלכתי פעם
בנתיב הייסורים
ממצרים לירושלים
במדבר, ימים רבים
בלי מים
עם אותה שאלה בעיניים

גם אני פגשתי רשע
המכה בלי אבחנה
אנשים חפים מפשע
אנשים בלי הגנה
בלי בית
עם ילדים קטנים בידיים

הם דופקים לך בדלת
הם בוכים בכי תמרורים
אל תאמר - מה לי עם אלה
אלה אנשים זרים

כי בכל דור ודור
חייב אדם לראות עצמו
כאילו הוא יצא ממצרים
שלא ישכח איך ברח,
הוכה, הושפל, נרצח
איך צעק לשמיים

גם אני חיפשתי כוח
להציל מה שאפשר
כשלא היה לאן לברוח
דמי היה מותר
אות קין
אנשים נופלים לברכיים

הם דופקים לך בדלת
הם בוכים בכי תמרורים
אל תאמר - מה לי עם אלה
אלה אנשים שחורים

כי בכל דור ודור...

אז שמור נא על כולנו
ריבונו של עולם
שלא נזדקק אף פעם
לרחמים של בני אדם

כי בכל דור ודור...

תמיד יש מלחמה באפריקה
מזל שהיא רחוקה
שלא רואים ולא שומעים
אותה מכאן

תמיד יש מלחמה באפריקה
מזל שהיא רחוקה
שלא רואים ולא שומעים
את הצעקה

"ממצרים" עלמה זהר. להאזנה - לחצו כאן.

איך זה שאנחנו שוכחים, כמעט תמיד, מאיפה באנו. אני יכול להעיד על עצמי כי בתור ילד קיבלתי הזדמנות מצילת חיים מהוריה של חברתי הראשונה. הם אימצו אותי כשלהם. כיבסו את בגדיי, האכילו אותי, חסיתי תחת קורת ביתם. הם עשו את המעשה הטוב שלהם - עזרו לי לפרוץ מעגלים, שיש אומרים, שלא תמיד אפשר לצאת מהם - כזה שמספיק לתקופת חיים שלמים. 

היום, אני לא בטוח שהייתי עושה את אותו הדבר. צריך כוחות נפש אדירים כדי לתת באמת. לתת ולא כדי לקבל. במידה והייתה לכם האפשרות, האם הייתם מאמצים ילד או תורמים באמת מכל הלב?