שחר אדום- סין

צעדתי בחוף עם אבי. חולצתו הלבנה הייתה פתוחה בחלקה העליון, חושפת משולש של שיער מאפיר. הוא חייך בזמן שהלכנו על החול הרך. זמן מה שלא ראיתי אותו מחייך כך. כמה שהוא משוחרר. כמו הרוח הנעימה שמנפחת את חולצתנו כמפרש ופורעת את שיערנו כעת. שמח לי. תחושות מוחשיות מעקצצות בי. אם מישהו היה מביט בנו מהצד. יכול היה לטעות ולחשוב שמצלמים על החוף פרסומת למותג ויסקי איכותי. עצרנו בדרך להיפגש עם משפחתו השנייה וגם כמה מאחיו. נכנסנו לבית קפה מפוקפק, שתריסיו תמיד מוגפים, בדומה לאלה שיש בחופים הפריפריאלים יותר בצפון ודרום הארץ. הרגשתי כמו שחקן קולנוע בסרט על משפחות פשע באזור הבלקן. כולם נישקו את כולם בלחיים ולחצו חזק את הכתפיים בשתי ידיים. היה שכרון של כוח משפחתי. אנשים עצרו מולי ואמרו שלום. נראה שהם שמחו מאוד לקראתי. לא זוכר שהבעתי תחושה כלשהי.

בתוך בית הקפה מצאתי בחורה שאינה זרה לי. יותר נכון לומר, כזו שהסעירה את מוחי שנה שלמה בתיכון. היא הביטה בי וחייכה. הייתה תחושה של סגירת מעגל. התיישבתי לידי ואמרתי בביטחון: "בואי, שבי לידי, college girl".

בלי מילים ובמפתיע, היא באה ונשכבה עלי. ראשה על חיקי. חיוך בלתי מחיק על פניה היפים. בצורה לא ברורה, איכשהו, ממרחק הזמן קפצנו ישירות לתוך אינטימיות יומיומית. היו עוד אנשים מסביב. היו להם תווי פנים, אבל אף אחד מהם לא התחבר לכדי דמות מוכרת.

התעוררתי. יובב ליקק את פי והניח את כף רגלו הקטנטנה על הנייד המעורר. מסמן לי כי בוקר. חלומות זורקים אותך רחוק וחזק יותר מכל דבר אחר. שני חלומות לא קשורים שהתחברו יחד לקונספט של אי-מימוש. בשניהם כבר נגעתי במהות, אבל זה לא הצליח להגיע לכדי קשר אמיתי. נשים מתחלפות והופכות, לעיתים, ללא רלוונטיות, ואהבות יכולות להשתנות עם השנים. אני מניח שאבא להחלפה, זה מוצר נדיר יותר.