שחר אדום- סין

יש ימים שלמים שאני מבטיח להיות טוב יותר, יעיל יותר, שאפתן יותר ואז אני מוצא את עצמי נופל שדוד מול עוד פרק של CSI ניו-יורק. איך זה קורה שאנחנו מוותרים לעצמנו כה בקלות? על פניו, הכל נראה טוב. אנחנו מוצלחים פחות או יותר,  נראים טוב כלפי חוץ. העניין הוא הביקורת העצמית. כשאנו מביטים פנימה ולוחצים בכוח כמעט סדיסטי על הנקודות החלשות שלנו - בהן אנחנו מבקרים את עצמנו עד כלות ומבטיחים להשתפר. האם אתם חושבים שאפשר באמת להוציא מעצמנו יותר?

בואו נודה בזה, מדעני אטום כבר לא נהיה. אני לא בטוח שהדור שלנו יכול להתמקצע ולהתמחות בכזו פנאטיות. היום הכל מהיר, שטוח ורב תחומי. כל אחד היום הוא יוצר, זמר, צייר, טייח, רקדן וטבח לעת מצוא. גם בתקשורת ניתן לראות זאת היטב. אנשים נהפכים לסלב. דהיינו, כלום בפיתה, מישהו שיכול לשחק, להגיש, לדגמן ועוד, אבל ברגע שנכבה האור ותמה עונת הפסטיגלים, הוא הולך לאבדון. גם אנחנו קצת כאלה. בוגרי תארים שמתמסמסים בין הלחצים החברתיים והצרכים הקונקרטים של המדינה. יותר מזה, היום מקצוע הוא לחלוטין פונקציה של "כמה אתה מרוויח" ולא מה אתה עושה. נגזרת ישירה לכך היא תופעת ה"בואו נעשה מכה". הרצון להרוויח מהר ולצאת לפנסיה בגיל 35. תגידו לי אתם, כיצד אפשר להתמקצע, אם רוצים לצאת לפנסיה בגיל 35?

אם נחזור לענייננו, יש לי חבר שעומד לסיים לימודי רפואה. אני, כנראה, שלא הייתי מסכים להיכנס למסלול הזה, גם אם הייתם מסממים אותי ערב תחילת הלימודים. אני מודע לארגז הכלים המנטלי שלי וחריצות יתר מעולם לא הייתה אצלי בארסנל. אני דוגמא ומופת לדור הנוכחי, דור ה"לטרוף את העולם" בכמה שפחות מהלכים. אם הייתי מקביל את החיים שלנו למשחק לוח, אז כנראה שאנחנו הרבה יותר קרובים לשש-בש מאשר לשח-מט. כי מעבר לתכנון הנכון של המשחק, גם בשש בש יש תכנון, רק שהוא הרבה יותר קליל, וכפי שאתם יודעים, יש את אפקט המזל של הקוביות ובכלל מי רוצה להיות קספרוב, כשאפשר לגלגל קוביות על חוף הים.

סיבה ומסובב. אנחנו דור שרוצה מהר ומכאן שהדרישות שלנו הן בעיקרן כלכליות. אם הדרישות שלנו בעיקר כלכליות, אנשים לא מוכנים להתמקצע במקצוע שיניב תשואה כספית רק כעשור לאחר תום התואר, במקרה הטוב.

לא בכדי, ציינתי בפסקה הראשונה את הרצון להיות טובים יותר. יש משהו במצוינות שהוא חלק ממסלול חיים. במידה ותבחר להיות רופא, מדען או מהנדס שעובד למחייתו במקצוע, מרבית הסיכויים שהעבודה תמשוך אותך למצויינות, גם אם לא תמיד האדם מאחורי התפקיד ירצה בכך. כעת, ניצבת מולנו סוגיה מעניינת ביותר. מה עדיף? להחזיק בתפקיד שהולם את כישוריך ומסב לך הנאה, אך אין שכר בצידו או למצוא מקצוע שקטן עליך בכמה מידות, אבל מנפח את חשבון הבנק שלך? סליחה על הדיכוטומיות הברורה, ברור לי שיש הרבה גווני אפור באמצע, אבל המטרה היא להמחיש מצב קיים.

מה אתם הייתם עושים לו עמדה מולכם התלבטות דומה?