שחר אדום- סין

כבר הרבה זמן שלא חוויתי את החוויה הזו. כמעט שכחתי עד כמה זה מרגש וכיפי. להסיר את אריזת הניילון השקופה. להסניף את ריח הפלסטיק החדש והממכר. אני פותח את הריבוע הקסום כמו ילד הפותח תיבת קסמים בעליית גג אפלולית. בתוכו, שוכב לו בהדרת קודש, כמעט, חפץ שטוח, עגול ומבריק. עיני מרפרפות על המילים המוכרות, תוי הפנים ואותיות הדפוס המציינות של שמו של זמר הבלוז האהוב עלי – דני ליטני.

הדר רכשה עבורי את האלבום האחרון - סיכום ביניים.

"למה את רוצה את הדיסק שלו? יש לך כבר את כל השירים שלו." אמרה לי

"מאמי, זה לא אותו הדבר. חוץ מזה, יש שם שירים חדשים שלא עלו על דיסק מעולם."

"תגיד את האמת, אתה רק רוצה לפרגן לו, לא?"

"את קונה לי או לא?" התרסתי בקול ילדותי.

"ברור שאני אקנה לך. זה מאוד חמוד מצידך לדאוג לו ככה."

אין הרבה זמרים שאני ממש חש כלפיהם משהו מעבר ליכולת הווקאלית שלהם. דני ליטני הוא אחד הבודדים שמצליחים תמיד לגעת. זמר ששר את הבלוז של כולנו. משום מה, היה לי חשוב לקנות את האלבום שלו. האלבום מעוצב בצורה נהדרת. תמונות ארכיון של "איש חסיד היה" ועוד תחנות בדרך, ליטני וחברים, ואפילו תמונה של אריק איינשטיין מחבק את ילדתו בחצר. אני קורא את המילים ויונק את ההיסטוריה הקטנה הזו שניבטת לה מתוך הדיסק.

האלבום הוא סיכום ביניים של זמר גדול, אדם פשוט ואם תרצו, גם של מדינה שלמה. תקופה שבה זמרים הביעו דעות כדי להשפיע (יהונתן גפן ודני ליטני חברו למספר מופעים משותפים המבוססים על טהרת הכישרון וחופן של ציניות כנגד הממשלה דאז). עד היום, כשאני שומע ראיונות עם דני ליטני, או לחילופין נזכר בראיון שהעניק לי מלפני כמה שנים, אני מבין עד כמה האדם הזה חי את החיים ולא את עולם הזוהר. זה לא שהוא לא היה נהנתן. יש יאמרו שהוא כבר עשה את שלו, אבל המבט שלו בעיניים, המפוקח על העולם, שאומר: "הייתי שם למעלה, נפלתי גם אפיים ארצה" תמיד נותן תחושה חמה של ארציות. 

ליטני חובק אתר רשמי חדש שבתוכו יש פנינים רבות, כולל ראיון רדיופוני משעשע ביותר. משפטים לדוגמא:

"שירים זה לא הילדים שלי. אתה מוכר את הילדים שלך?", "יש באוסף הזה שירים שאין לי מושג מה הם". חלק ניכר מהראיון עבר בצחקוקים ואירוניה עצמית של ליטני. שווה האזנה. שני קולגות סינים שלי עברו ליד השולחן שלי וראו את עטיפת האלבום. מיד כשקלטו את דמותו הצעירה של ליטני מסתתרת מאחורי משקפי שמש שחורות שאלו אותי אם זה אני בתמונה. כשאמרתי זאת להדר, היא צחקה בביטול וביקשה לראות את התמונה. היא הביטה שוב ושוב בתמונה ואז עיניה נדדו אלי. "זה אתה.. לא להאמין."  

לסיכום, האלבום מסכם תקופת חיים של אחד המבצעים והמגישים הטובים בארץ. אני ממליץ בחום לקנות את האלבום ולהתמכר לחום קולו של ליטני. גם מי שלא מכיר, אז זה הזמן לטבילת אש. האלבום נותן תמורה מלאה של 38 שירים מהקריירה הארוכה של ליטני. כנסו לאתר הרשמי ותערכו היכרות עם אחד הזמרים הגדולים של ישראל היפה, שזה עתה קיבל תעודת פנסיונר ועדיין נותן בראש.