שחר אדום- סין

הוא אמר משהו אחד וחסר מעש ענה לו.

נתחיל בעובדה הפשוטה – אמנות הפיתוי קיימת ועוד איך. העניין הוא שהיא לא נמצאת בתוך ספרי לימוד במוסדות אקדמיים, וגם אם כן, יספרו לכם כל מי שסיים תואר ראשון ויצא לעולם האמיתי, אין קשר בין שמיטה להר סיני. הקשתי בגוגל את המילה "פיתוי" וקפצו לי מספר קישורים בסגנוןן: "רוצה להעביר את יחסייך למצב מאוזן..." וכו'. במקרה הזה, אומנות הפיתוי מופנית על ידי אנשי מכירות לילדים חרמנים בני 16 שיקליקו במהירות כדי לקבל איזה טיפ מציל חיים ואגו.

אמנות הפיתוי היא דבר הרבה יותר פתלתל מאשר אנחנו חושבים. עובדה המקשה יותר לשים את האצבע על רגע מסוים ולומר: "פה התרחש פיתוי". אם תשאלו אותי, זוהי תכונה מולדת בעיקרה שעוברת מקצה שיפורים עם הניסיון. למשל, כשאתם רואים זוג ברחוב ואתם חושבים לעצמכם, מה לעזאזל הבחור הזה עושה עם הבחורה הזו, סביר להניח "שיש לו פה" והוא יודע לדבר. מנגד, אני מאמין שאמנות הפיתוי מגיעה בעסקת חבילה למי שכבר יש כמה תנאים מקדימים, כמו שכסף נמשך לכסף. בחורה שנראית טוב ויודעת זאת, יהיה לה הרבה יותר קל למשוך מישהו שלכד את עינה, מאשר בחורה שנראית הרבה פחות טוב.

האם פיתוי אפשרי במהלך אחד או שמא זוהי מערכת מבוקרת של חוקים וטריקים? נתקלתי גם וגם. הכרתי אנשים שתכננו כיצד להתחיל עם האדם הרצוי כאילו הם יוצאים למבצע, ויש את אלו שרק הישירו מבט בזמן הנכון. יש משהו באמנות הפיתוי שהוא מזכיר קצת ניהול תיק השקעות בסיכון גבוה בבורסה. אתה משקיע הון חד פעמי בתקווה שהמניה תעלה ותהנה מהרווחים, ואם תפסיד, אז הכל הלך. הסוחר נמדד ביכולת שלו להפסיד. נבחנת היכולת שלו לקחת את ההפסד בשוויון נפש כדי להעריך כיצד יעמוד בלחץ בפעם הבאה. בניגוד לבורסה, בה ההשקעה כבר לא תחזור, אישה שתראה כי לקחת את זה בקלות יכולה "להסתובב" ולנסות לפתות איתך, כי אולי משהו לא בסדר איתה. השאלה שתטריד אותה תהיה "למה זה לא הפריע לו כשנפנפתי אותו?".

באופן אישי, אני אוהב מקומות שקטים, כמו בתי קפה או חוף הים, עדיף באור יום כדי לדבר עם בחורה, אך אין ספק, שיהיה קל יותר "לזרום" בפאב במרכז תל אביב בשעה שתיים לאחר חצות. זה עניין של מוכנות ונכונות. כמו שלוחם שנכנס לקרב מגע מלא מודע לרמת הסיכון ובהתאם מחשל את עצמו, כך הבחורים והבחורות שיוצאים לפיק-אפ בארים מודעים לקרב המתחולל שם. בחשיכה, בתוך מסך האלכוהול, והמוזיקה הרועשת אין מקום לניואנסים ומשחקי לשון – מסוג מסויים. הכל תלוי מה אנחנו מחפשים. סיבוב לערב, אפשר למצוא כל ערב.

המדיניות שלי הייתה תמיד שלא להתחיל עם בחורה שלא נוצר עימה קשר עין חיובי טרם לכן. אולי אפילו לתת לבחורה להמתח קצת לפני שאבוא אליה. מעולם לא נתתי לבחורה לשלם על דייט ראשון. מנגד, מעולם לא קניתי לבחורה משקאות בבר, זה נראה לי מנהג דוחה. כבר פגשתי בחורות שאמרו "לא" והתכוונו ל"כן", אך מעולם לא בדקתי את חוסן המילה שלהן. אם צריך, הן ידעו איפה למצוא אותי. בכלל, נשים המזהות "ניבי תקיפה" אצל גבר מרגישות שיש להן יכולת לתמרן אותו. מה שנכון. כשאתה רגוע ובשליטה, כמעט ואין להן יכולת למדוד את היכולת שלהן להשפיע אליך. בחלל הזה, נכנסת אמנות הפיתוי. יותר נכון לומר, אמנות השליטה. השליטה ביצריו של האחר.   

בשורה התחתונה, אמנות הפיתוי חיה ובועטת. רב האנשים צריכים רק פיתוי אחד מוצלח כדי למצוא את האדם עבורם. כשהפתיינות נהפכת למהות, ואני לא מדבר על תקופה חולפת, אז מגלים שזה הרבה יותר קל משנדמה וכל שרוצים זה לפגוש את הבת של השכן, כי תמימות היא גם מצרך מבוקש. לרוב, אם אין לך נתוני פתיחה מבטיחים או חוש הומור יוצא מגדר הרגיל, תמיד אפשר לשלוח נדנוד בפייסבוק או לעדכן את הפרופיל שלך באחד מאתרי ההיכרויות.