שחר אדום- סין

"יעקוב, תמיד כשאני פוגש אותך פה, אתה נראה בשיא." אומר לי נדין, עיראקי אמריקאי, המתאמן איתי בחדר הכושר. בפיו, שמי עובר הסבה כפולה וחוזר לשורשיו התנכיים המודגשים. מדי פעם, אנחנו מחליפים כמה מילים בין הרמת המשקולות ומתיחת השרירים העייפים. אני די מחבב אותו. השמועות אומרות שהוא התחתן והתגרש יותר פעמים מאליזבת טיילור.   

"תודה, נדין" אני עונה בזמן שאני יורד ממוט המתח.

"אולי זה בגלל שאתה הולך עם זה", אומר ומצביע על הנגן המוצמד לזרועי הימנית ברצועה שחורה.

"זה כמו תפילה של יהודים", הוסיף.

"תפילין?" אני שואל מחוייך.

"כן, תפילין. כשאני רואה אותך מתאמן, תמיד נדמה לי שיש בתנועותיך אדיקות וטקסיות של מתפלל." נדין הזיז את גופו בתנועות קידה, קדימה ואחורה, כמו לולב ברוח.

תמיד הוא מזכיר לי שאנחנו בעצם משפחה, ושבעירק היו לו הרבה חברים יהודים, וכך גם בארה"ב.

"אתה יודע שהספרים שלנו הם אותם הספרים, אז איך אנחנו יכולים להיות כה שונים?" הוא שואל. 

באוזניה, "סינרגיה" צועקים על אהבה.