שחר אדום- סין

"אל תכעסי אהובה, אם נתנו לך לחשוב
אין כאן מקום לאהוב
פעם היה זה חלום
שאליו מגיעים
ממקומות אחרים" 

מתוך: "יש לך אותי" – להקת תיסלם.

את השיר "יש לך אותי" הקדישה לי ש' כמה ימים לפני הטיול הגדול. כמה נאיביות הייתה בתוך המילים, כשבתוכן מהדהדת השאלה: כיצד אפשר לשלוח אהוב לעבר הלא נודע בתקווה שיחזור. "לא, לא, אל תשכח. אני כאן", היא התחננה. היא רצתה כל כך שאשאר ואני המרתי מערכת יחסים בכרטיס פתוח לשנה לאמריקה הלטינית. זה לא שלא הייתה אהבה, היא פרחה מוקדם מדי. פרחה מדשן עינוגים ונעורים, אך קמלה במבחן הזמן. 

בשדה התעופה, נפרדנו בדמעות וכבר אז ידענו שאין דרך חזרה.  ניסינו להחזיק בכוח את החלקים, כמו ניסיון עקר להדביק כד שבור לרסיסים. בהתחלה, עוד נדמה היה שישנו איזשהו סיכוי קלוש. חשבתי עליה כל דקה. כל הודעה או אימייל ממנה היו חוויה מרגשת. הימים נקפו ודמותה דהתה במחשבתי. בחורות צעירות מראה ולב היו רעננות יותר בזיכרון. כל שנותר מש' הוא התחינה "יש לך אותי..." שנשמעה בצד האחורי של ראשי בימים של געגוע.

כשחזרתי לארץ, היא ביקשה לנסות שוב. אני בשיער ארוך וזקן צרפתי, דומה אך שונה, לא רציתי ליפול לתוך מלכודת הדבש שנית. שערה ועורה הבהיר נראו בוהקים בהילה לא טבעית. חיוורון של צער נסוך בהם. בעיניה, התשוקה והרצון לאהוב נעלמו והייאוש תפס את מקומם. במבט לאחור, אני לא יודע אם הייתי רע לתפארת או סתם גברבר יוצא צבא שמרגיש שכל החיים לפניו, ובכל זאת, השיר הזה צובט לי בלב וגורם לי לחוש מוסר כליות. אולי זה נובע מהעובדה שאני המשכתי ליעדים שלי והיא נותרה במקום. לבדה.

לפני כמה חודשים, ראיתי שהיא התחתנה, ועל סמך מראה תמונות, והיא מאושרת. בצורה לא ברורה, חשתי הקלה מסוימת. זה לא שהיא הייתה הופכת לזקנה מגויידת שמאכילה חתולי רחוב, אבל שיברון הלב שלה לקח ממנה, בזמנו, הרבה כוחות. אני שמח שעכשיו יש לה אותו.