שחר אדום- סין

את שוקו מצאנו מתחת לעץ מול המשרד. הוא ישב מכונס בעצמו, זנב בין הרגליים ורתמת בד קרועה סביב גופו. פרוותו החומה והלבנה הייתה מלאת קוצי שדה. הוא גרגר לכל עבר. לא נראה שהוא ישרוד יותר מכמה ימים בקור הזה. שני כלבי רחוב שבאו לרחרח אותו זכו לחשיפת שיניים לא אימתנית במיוחד, שקצת הזכירה לי את סימבה במלך האריות, לפני שלמד לשאוג. ניסיתי להתקרב אליו והוא נהם לכיווני. לא ניסיתי להתעסק איתו יותר מדי והנחתי לו לנפשו. לנוכח אי השקט שלו והנראות הכללית, המחשבה אולי הוא חולה חלפה בראשי.  

בבוקר למחרת, הוא היה באותו המקום. כנראה שהעביר את הלילה הקר באויר הפתוח. גופו הכחוש והצעיר התנחם בתנוחת כעך. קרני שמש בודדות חדרו מבעד למסך העננים האפור והפשירו את היום. בצהרים, הבאתי לו שאריות עסיסיות, כרעי עוף, בגודל של רגלו שלו. קרעתי נתח אחד בידיי והשלכתי סמוך אליו. הוא אפילו לא הסיט את מבטו החשדני. זזתי מעט כדי לצאת מזוית הראיה שלו והצצתי מעבר לחומת בטון. הוא זחל על גחונו באיטיות והביט לצדדים, כשראה שאיש אינו מאיים עליו, הסתער על הבשר. חייכתי לעצמי ואמרתי שהכלב הזה הוא כלב רחוב משופשף, חרף גילו הצעיר. הנחתי את שארית המנה מתחת לעץ וחזרתי לעבודה.

בערב, לא נותר זכר לארוחת הצהרים ושוקו נראה הרבה יותר סבלני כלפי. בימים הבאים, שוקו העביר את משכנו לתוך המשרד ופיתח יחסי אהבה עם השומרים. כל מי שהגיע לקומה הכניסה, ראה את שוקו והעניק לו תשומת לב.

החיבה, האוכל והבית החם גרמו לשינוי מהותי בשבועות בודדים. שוקו התחיל לשמוח, לקשקש בזנב לקראת כל אורח, הפרווה שלו נעשתה בריאה ומבריקה, לא ממש מבריקה כי עוד לא רחצתי אותו, אבל הכל יחסי בחיים. לפתע, היה לי ברור ששוקו מצא בית והמשרד מצא כלב. בסינית, "כלב קטן" נשמע כמו שוקו (שייאו גואו). העובדים בטוחים עד היום ששמו למעשה הוא "כלב קטן".

התקשרתי לוטרינר שהגיע לחסן אותו את חיסון המשולש ואת החיסון נגד כלבת. סידרנו לו פינת שינה ואוכל, אפילו קנינו לו עצמות משחק לניקוי הפה וג'קט פרוותי וסגול ללילות הקרים. בהתחלה פחדתי שיהיה לו קר מדי בחלל הגדול של הכניסה למשרד ובלי חימום, אבל אז גיליתי שהוא מצא מיקום מעולה בלילות, קדמת תנור החימום של השומר, כך שירדה לי אבן מהלב.

שוקו נמצא אצלנו כבר למעלה מחודש ועושה לכולם שמח בלב. בבוקר כשמגיעים לעבודה, בהפסקות הקפה וכשאנחנו עוזבים, הוא רץ וקופץ ומתרפס בחינניות על הרגליים שלנו, מודה לנו שאימצנו אותו. אנחנו מודים לו שהכניס כל כך הרבה אהבה לתוך מקום העבודה שלנו.

אי אפשר בלי תמונה של הגאון ושיר סיום.